לפני 21 שנים. יום חמישי, 10 בנובמבר 2005 בשעה 4:47
רגעים שבהם אני מרגיש את עצמי חוזר לצומת ההיא, של לפני שנה...
חולף על פניה, לא הרבה השתנה...
שומע את השקט מצלצל באוזניי חזק יותר מכל סטירה
חלל הדירה מתמזג עם החלל שנפער בתוכי, והבית חוזר להרגיש יותר כמו חמ"ל. בונקר.
אני מתלבש חם, מחייך בכאב.
חוזר להיות רגוע, מחושב, לא משולהב. מי שמכיר אותי מקרוב יודע שאלו הזמנים הקשים ביותר.
לא מצוקה גדולה, לא אושר, לא התלהבות. סתם מעונן, בצורת.
אני חי. אני יודע. אני נוסע. אני יכול לראות את ההתקדמות בסימנים שעל הכביש.
אבל הנוף לא משתנה, ואין שלטים שיגידו לי אם אני בדרך הנכונה ומתי אגיע.