ארבע שנים לא כתבתי עליך שיר
אז הנה
המלכודת שלך המבט המנוחש
הריחוק הקרירות המשא ומתן את נוגסת
הגבולות האמורפים שרק את קובעת
באים מתקרבים מתרחקים מזדיינים אל האופק
הריקוד המפתה הדיבור הנוגה
הכאב הבדידות האימה הדמעה את נוצצת
חרדת הביצוע שאת מאירה
הזקפה הרגשה המוזה שאת מעוררת
בחתונה שלך
אני הלפתן
בחתונה שלך
אני הקטן
בחתונה שלך
אני השיר המנוגן
בחתונה שלך
אין מקום לחתן
רגישות זה נפלא במיוחד אם נקרה
בדרכך להרגיש גם את מה שעובר על האיש שמולך
כי מרוב משחקים לפעמים שוכחים
שהיד מרוקנת והבלוף לא סוחב
המחשוף מהפנט את אלקטרומגנט
אבל מה זה שווה אם אני מתנדנד לי הביתה
לא נותן לדמעות להקל עלבונות
על השיעור אני לא מוותר גם למען הפרמייה
בחתונה שלך
אני הלפתן
בחתונה שלך
אני הקטן
בחתונה שלך
אני השיר המנוגן
בחתונה שלך
אין מקום לחתן
עם פילים ורדרדים וכיפות אדומות
ויונים לבנות וצרעות צהובות
מפיות לבנות ושמלות משקרות
קשקושים קשקושים קשקושים עד שהמוח מקדיח
המשא ומתן לא הצליח
המצב הנוכחי לא מבטיח
לתוגה נטייה להנציח
את החור
שנפער
איך הצוהר נסגר
באחת
בינינו
זה פאקינ לוזרוויל כאן, לא קשה להבחין
מזל שאין פה מראה, חבל שאין פה סכין
חבל שאין פה תרופה
וכבר צריך לוותר
אם היתה לי תקווה
אולי הייתי חוזר
לפני 14 שנים. 16 באפריל 2010 בשעה 2:11
