בחמישי קצת אחרי חצות דפיקה בדלת בעודי משוחח בנעימים בתום העבודה עם לקוחה שהיא גם חברה טובה (וחברה שהיא גם לקוחה טובה), וזה היורש שהובא על ידי אמו מצוייד בכל מה שנדרש לקראת מחנה הקיץ הספורט-אתגרי שמתחיל מחר לפנות בוקר. (צריך להיות בשמונה בצפון העיר להסעה).
בשישי עדי ז. גדול קופץ לביקור כי יש לו חלון ואוהב את השירים החדשים, ואז סיבוב לסנטר לחנות הפיות לקנות לילדת היומולדת מתנה, ותקשורת נחמדה עם הפייה הבלונדינית, ואוכל בשוק האוכל, ואני קונה לו משקפי שמש קוליות בשינקין, וקניות לשבת, ואז באים שני לקוחות נחמדים ואני מקליט גיטרות והם מתלהבים מהתוצר והיורש משתלב בשיח ומשחרר עקיצות כמו כולנו. לפנות ערב העלמה באה לשעה הכי יפה בשבוע וכל כך יפה בעצמה אפילו שכואבת לה השן, ורואים את ברונו, אני בפעם השניה, וכל כך מתחבר לגאוניות של סשה ברון כהן, לשפיות החדה שלו (כן, שפיות ! מטורף לא יכול היה לדרדס את זה), ולאמת הפנימית הבלתי מתפשרת. היורש צוחק,אישוניו מתרחבים וכך גם תודעתו, והעלמה מבסוטית. מכינים שניצל דג ואורז וסלט.
בשבת אני מתעורר בשש כי יש עבודות דחופות להשלים עוד לפני שהיורש יתעורר ואני משלים אותן במקצועיות ורגש, ואז בצהריים פיתות טריות של שבת עם חביתה, ומסדרים את הארון של היורש, וצופים בעוד סרט ועושים כביסה במכבסה. אחה"צ הפיינליסטית ובנזוגה אוספים אותנו למסיבת היומולדת, והרבה חברים וחברות שלא ראיתי זמן מה, וחיבוקים והתפעלות מהיורש, ואני שר ומנגן בגיטרה במעגל, ואז גם עם ילדים מקסימים על הפסנתר, והיורש קולי וקצת סנובי, ונעים וכיפי בעוד הערב יורד על המדשאה.
וכשחוזרים היורש רוצה לראות את המשחק, ויושבים בלניז', אני עם ווינשטפן והוא עם ספרייט ואז נסטי, ומנשנשים טבעות קלאמרי, וקרובים ואוהבים וכנים ופתוחים, והזוג הנחמד שלידנו מתקשר איתנו בחביבות (הם בדייט ראשון והיא מהשכונה כך הבנתי.. אם לא ילך ביניהם...) , ובדרך הקצרה הביתה הצוות הנשי החינני של הנייטשיפט בחיבוקים ונשיקות, ואיזה גיטריסט שלפני 15 שנה ברחובות נחשב מתחרה שלי יושב מחוץ לפאב ונראה ככה ככה, ומתברר שהוא עכשיו מורה למוסיקה ובכלל עזב את הגיטרה ומנגן על עוד (נו, מי שיכול עושה, מי שלא יכול לעשות מלמד, מי שלא יכול ללמד מנהל, ומי שלא יכול לעשות שומדבר מבקר) , ועם כל העושר הזה לא נראה לי שיש לי זכות בכלל בכלל להרגיש עצוב, אפילו לרגע אחד.
לפני 14 שנים. 10 ביולי 2010 בשעה 21:27
