מתחת לפרווה

אמש אמרתי לאינדיאנית מבעד לעננים, שהיום מורכב ממספר משתנים, שכל אחד מהם יכול ללכת לשני הצדדים, כך שאו שיהיה יום נפלא ממש או שיהיה יום חרא. בינתיים אני עומד על איזה 10:1 לטובת החרא.
קודם כל לא התעוררתי, אלא מצלצוליה החוזרים של הלקוחה של 9:30, מה שגרר התעוררות חפוזה ולחוצה ישר לתוך עבודה, אובדן של חצי שעת עבודה, וחירבון כללי של היוצרות בהמשך. במספרה רק הסתפרתי ולא עשיתי שחור סיני כמו שרציתי (האינדיאנית : "הצהוב בשיער נראה כמו משבר גיל האנ'לא יודעת איזה. למה אתה לא פשוט מסתפר רגיל כמו כל הבנים?" אני : "כי אני לא כמו כל הבנים..." ) כי הספר אמר שזה יעשה לי קווים של קליאופטרה מסביב לקו השיער. (בצד החיובי- באמת החור כוסה לגמרי בצמיחה ולא נותר לו זכר) .
אחר כך חזרתי הביתה להכין את המע"מ ולהתקשר שוב לנזוף בחבר'ה משירות הלקוחות של קופת הגמל, אותם כבר למדתי להכיר בשמותיהם בשבועות שחלפו. יש לי איזה חיסכון שבדיוק השתחרר, ואני צריך אותו על מנת לקנות את המחשב החדש. רק שהיה איזה עיקול עתיק שכבר הוסר ב2002, אבל משום מה לא עודכן אצלם במחשב, והייתי צריך לנסוע במיוחד להוצל"פ ברחובות להביא אישור שהוא אכן הוסר ומזמן, ולהביא להם את האישור, ואז לחכות שהם יביאו את האישור לבנק ושהבנק יאשר את הביטול.
רק שהשלב האחרון הזה לא קרה, והחלטתי ללכת לבנק בעצמי ולנסות מהכיוון ההוא. לאחר דין ודברים וגילול הסיפור כולו לפקידה, ואז לשנייה, ואז לשלישית, וטלפון שלה למי שצריך, התברר שיש עוד עיקול עתיק שכבר הוסר מזמן ושאין להם אישור לגביו. הפעם ביטוח לאומי. ולא משנה להם שיש לי אישור על ביטול של עיקולים מאוחרים יותר, ושאין מצב פיסיקלי עלי אדמות שהייתי מקבל כזה אם עדיין היה עיקול אחר של ביטוח לאומי. ניסיתי להסביר את הנקודה הזו כמה פעמים, שכל מי שמכיר את דרכי הפעולה של ב"ל אמור להבין, אבל כולן שם התעקשו שאני חייב להביא את האישור הספציפי לאותו עיקול ספציפי ופשוט ככה זה.
באמת, אני לא מבין למה בכלל מעסיקים בני אדם בפקידות. הרי הם במילא מתנהגים כמו רובוטים חסרי בינה, הכל על פי הנהלים המדוייקים וקווי המתאר הנוקשים של מבוך העכברים הזה שהם מריצים אותי בו שוב ושוב. כוסאמאשלהם. צריך להחליף את כולם באנדרואידים, ולהעסיק אותם בלעמוד בתור 8 שעות ביום. שיאכלו חרא וימותו.
המספר שלקחתי בדואר בשביל המע"מ כבר עבר ולקחתי עוד אחד. כשחזרתי הביתה אחרי התור המעיק בדואר הגיעה הודעה שהטרום בכורה של הגנון שהיתה אמורה להיערך הלילה ושחששתי מפניה לא פחות משציפיתי לה, התבטלה עקב התפשטות השמועה.
בשלב הזה כבר היה לי ברור שזה יום ה"נשגע את דן" בגן עדן, והלכתי להשלים שעות שינה. את כל המטלות שנשארו יהיה לי במילא מספיק זמן לעשות במהלך הסופ"ש הריק מתכניות עכשיו.
והסטרס שב להעיק, כתפיים נוקשות, שיניים חרוקות, שרירים כואבים, וזה שלא נגעתי בבחורה כבר שבועיים מתחיל להעיק עלי.