מתחת לפרווה

היוצרות ממשיכות להתחרבן.
לא זכור לי כזה רצף של מזל רע וצרות בצרורות כבר הרבה זמן.
היום התקנתי מחדש את המחשב הישן כדי שאוכל לעבוד בינתיים, אך אז בסוף ההתקנה הסתבר שאותה בעיה שמנעה ממני לעבוד בינתיים על המחשב החדש עד שיסתדר האישיו עם התוכנה החדשה, מופיעה לפתע גם במחשב הישן.  כנראה שהדונגל של הפלאגינים נדפק גם הוא במוצ"ש, או שיש איזה אישיו עם החשבון שמפעיל אותו. הפעם גם מדובר בנזק של כמה מאות שקלים אם זו אכן הבעיה, בנוסף לכל מה שאני מפסיד בימים שאני לא עובד. פתרונות עוד אין, אולי מחר, אולי לא.

קשה לשמור על שפיות ככה. מפליא אותי שאני מצליח יחסית, למרות שאני לא בטוח שאני לגמרי בשפיות. זה מרגיש כאילו אני באזור דמדומים כזה, רחוק מכל שגרה הגיונית, מרחף באמורפיות בחלל של מונחים טכניים, התקנות תוכנה, מחלקות תמיכה, ורגשות סותרים.

בתחום הרומנטי (שלוש נקודות) המצב עוד רחוק מהתבהרות.
בשני בערב חזר לי קצת מהאמון בקהילה בזכות מלאכית נפלאה שבאה לחבק, לנשק, לספוג, למצוץ ולהזדיין - מה שמאוד ניחם והרגיע. "היי, אני *** ובאתי לעשות לך טוב ! 😄 " ...

מאוחר יותר הדורמנית מהפאב למטה אמרה לי שהXית באה לחפש אותי, ולמחרת נפגשנו לפנות ערב והלכנו לחוף הים ביוזמתה, היא עם הכלב ואני עם הגיטרה. הייתה לי אג'נדה שקצת התמסמסה על רקע הרכות והחום והקשב שהיא הפגינה. היה מיוחד ומחובר, שרתי לה תוך בכי את השיר החדש והמקסים (כתבתי טקסט) וכבר ירד הלילה, והיא הציעה לקחת אותי לאכול ביפו. היא ואני זה ללא ספק הקשר הדפוק ביקום כולו. אם הייתה תחרות כזו יכולנו להירשם בלי בושה ואף לנצח. בסופו של לילה, מתחת לחלונה, ביקשתי ממנה - כעבד למלכתו - לשחרר אותי. אם היא לא אוהבת אותי יותר, אם הדברים שאמרה במוצ"ש משקפים את רגשותייה. לשחרר אותי, ממקום עמוק ואמיתי. שלא נוסיף לתקשר בעקיפין ובאובססיביות. שאחרי כמעט חמש שנים של קשר, ביחד ולחוד, שתשחרר אותי אם היא לא רוצה אותי. שלא תחזיק אותי על האש הכי קטנה בעזרת נגינה וירטואוזית על חולשותיי, רק בשביל לדעת שאני שם, מחכה לה. היא אמרה שהיא תחשוב על זה. ואז התקרבה ולחשה לי באוזן שהיא רוצה שאעלה וארד לה.