מתחת לפרווה

חמש שנים וחצי קיים הבלוג הזה, ומעולם לא הרגשתי שהגיע הפוסט האחרון שלו. עד עכשיו.

אני כותב את הפוסט גם מהטעמים המסורתיים שלי, כדי לבטא את עצמי ולעשות סדר במחשבות, וגם כדי להיפרד בצורה מסודרת יחסית ממאות קוראות אינטליגנטיות יפות ורגישות שליוו אותי במה שהיו עבורי the best of times.

הבן שלי עובר לגור איתי.
זה קרה במפתיע ואחרי תחילת שנת הלימודים בעקבות שינוי נסיבות של אמו (שומדבר טראגי חלילה) והוא הביע את רצונו לעבור לגור איתי והיא זרמה איתו, וכל זה נודע לי לפני שבוע וחצי בערך, שבמהלכם למדתי את הנושא וחיפשתי לו בצפר בת"א?, וכמו כן ניסיתי לעכל את המשמעויות ולמצוא את הדרכים האופרטיביות לגרום לזה לקרות ולהצליח. זה דבר טוב, אני בטוח, ובטח שנינו נתבגר יותר טוב מעכשיו. מהרגע שעלה הרעיון, היה לי ברור שאקבל על עצמי את האתגר בזרועות אוהבות ופתוחות, ושאקדיש את כל כולי להעניק לו את הבית החם והיציבות והתמיכה שהוא כל כך זקוק להם.

אני גם די בפאניקה, כי גם כך העומס עלי הוא רב מאוד, יש לי אתגרים מקצועיים די והותר, עם רשימה מתארכת של לקוחות ושעות עבודה , וגם כך העברתי את הקיץ בלאות מטורפת ובסופו גם בחולי שנמשך אל תוך תקופת החגים והתחבר בצורה טבעית לדיכאון היומולדת. היומולדת עצמו היה אחד הגרועים אי פעם, לא חגגתי ולא רציתי לחגוג, קיבלתי רק בקבוק סאת'רן קומפורט וצ'ק של אלף שקל מאבא, ומאפרה מיוחדת ומנצנצת מאהובה ותיקה שלא ראיתי כל השנה. (ששתיהן היו מתנות נפלאות ומשמעותיות מאוד עבורי.. תודה אלילתי, אבא לא קורא פה) . בימים אלו התחלתי בנוסף לעבודה הרגילה (שגם כך שואבת ממני את רוב הזמן והאנרגיה) גם מחזמר לחנוכה כמו בשנה שעברה, והחל ממחר גם אהיה אב במשרה מלאה.

אני יודע שאם אהיה אנרגטי וחזק אוכל להתמודד עם הכל. אני נורא פוחד שלא אהיה מספיק.

וזה יהיה שינוי גדול, בוודאי עד שאעבור דירה למקום גדול יותר, וגם אחר כך. יהיו לי הרבה הרבה פחות זמן ומרחב לקשרים חברתיים, מרחב לשטויות לא יהיה לי בכלל, מה שמביא לסיומן מערכות יחסים הרסניות וחסרות טעם תכלית ועתיד.. אם לא מכורח החלטה, אז מכורח המציאות. גם כך בשנה האחרונה מאוד התבגרתי, אני כבר לא מוצא עניין במסיבות, כשאני נתקל בבנות עשרים וקצת אני כבר מבין ששומדבר טוב באמת לא יכול לקרות איתן, אני ממוקד בעבודה וביצירה, ובאמנות הנשגבת מכולן - להרוויח כסף מאמנות. עייפתי ממלחמות, מיציתי את הסצנה. הפנטזיות המיניות נשארו מאוד דומות למה שהיו מאז שהייתי בן 5 בערך, לצד אקטים סאדומאזוכיסטים קשים ודחפים אלימים ושתלטניים אני עדיין מפנטז (אולי יותר מאי פעם) על אישה אחת שאני ממש אוהב ושתהיה מושלמת בעיניי ובשבילי, ושיהיה לנו טוב ביחד.

אבל עכשיו כל הצד החברתי/רומנטי/מיני יהיה *עוד יותר* בצד, בחודשיים הקרובים זה יהיה אך ורק עבודה מטורפת ואבהות שקדנית, ואחר כך זה יהיה בעיקר זה - פלוס קידום היצירה האישית שלי. עכשיו אין לי ברירה אלא להיות עשיר ומפורסם, אחרת לעולם לא אקבל יותר תשומת לב מבחורות צעירות ויפות שאני לא מכיר.

לא נראה לי שמישו יתגעגע מדי, באמת שכבר זמן רב אני לא ברמת העניין והפעילות שהייתי, וגם אם היו מנחיתים את אני הנוכחי אי שם ב2006-8 עדיין לא היו בי את האנרגיות והדחף לפעול בעוצמות ובכיוונים שפעלתי אז. אני במקום אחר עכשיו, פחות שמח ומרגש ונוצץ אולי, אבל אני די בטוח שיותר טוב.

אז בה ביי בינתיים,
אני מן הסתם (מין זה לא סתם) עדיין מציץ פה, ואולי אפילו אבליח מדי פעם, בייחוד כשיהיה שיר חדש, ויש כמה וכמה בקנה. (מקווה ששמעתן את האחרון, פוסט אחד אחורה) . בסופו של דבר צריך לחזק את הדברים שנשארים. השירים שלי והיורש, הם הדברים שנשארים.