מתחת לפרווה

ובכן, אחרי שעה של נסיעה במונית שירות לרחובות, ועוד שעה ומשו של נסיעה באוטובוס רועש מילדים צווחניים ומהקרנה של הפסטיגל, הגענו לעולם האווז, בגן חיים, ליד כבר סבא.
מדריכה נחמדה, שנראתה קצת כמו אווז בעצמה, הסבירה לנו את התהליכים שעובר האווז מרגע הטלת הביצה ועד לבקיעתה. לקראת הסוף, אף חזינו באפרוח בוקע מביצה בזמן אמת (כל הילדים מחאו כפיים) ואחר כך גם ליטפנו אפרוחי אווז בני שלושה ימים. את העובדה שהאווזים האלו נולדים לחיים של פיטום ושחיטה הם הצליחו להצניע יפה....
אח"כ צבענו ביצי אווזים ריקות, כאשר המדריכה מבטיחה שאחרי זה היא תשים לנו נצנצים על הביצים. (המממ, חשבתי לעצמי, אני רגיל לשים נצנצים על השיער, אבל על זה שעל הראש...)
אניווי, לקראת סוף הביקור ניגשה אלי המדריכה ואמרה לי : "אתה לא בדיוק אבא, נכון?"
"מזתומרת?!?" שאלתי..
"באיזה גיל נהיית אבא, 12??!?!!?"
חייכתי ואמרתי לה שאני בן שלושים. היא אמרה שלא הייתה נותנת לי יותר מ24, אמרתי לה שרק בשביל זה היה שווה לבוא.
עשיתי קצת דאחקות עם החבר האתיופי שלי (גם לו יש כובע צמר תמידי) וקצת גם עם שאר הבנים, ואז הגיע זמן ללכת.
בדרך חזרה, הילדים צווחו אפילו עוד יותר, מה שגרם לי לחשוב על תרסיס ריטלין, כזה כמו K300.
האוטובוס התנגש במכונית פרטית בצומת רעננה מה שגרר עיכוב, ואז הנהג עשה סיבוב מוזר דרך יבנה ונס ציונה,(אולי משלמים לו לפי שעות) ואז הוריד את האתיופים בקריית משה, ולבסוף נחת חזרה בבית הספר. תפסנו מונית שירות לתל אביב, והגענו כעבור שעה, בשלוש וחצי, עייפים אך מרוצים.
עכשיו אני הולך לעבוד בלחץ אטומי עד הלילה, תוך כדי הפסקות קצרות לטיפול הכרחי בקופיף.

נ.ב. היה לי בודד וקשה בבוקר. כל היום צץ שמה של האקסית הטרייה...גם בת כיתתו של הקוף בעלת אותו שם, גם פרסומות לחברת משקאות, ובדרך חזרה הביתה פתאום מישי צעקה את השם הזה ברחוב סתם כך. אלוהים משתעשעת בי, הזונה. אני משתדל להיות חזק. נראה לי שאני מצליח. אני גם סוגר שבועיים ללא עישון היום.
הו אם איי קידינג...בא לי למות.
בבניין עולם האווז ננוחם...
}{