שעתיים וחצי נמשכה שנת הלילה שלי, עד שהתעוררתי מסיוט, בו נסעתי באוטובוס בשדרות רוטשילד, כשלפתע אישה היסטרית התחילה לצעוק שמשו נשרף, הכל התמלא עשן, ואבני אש התחילו ליפול מהשמיים.
קמתי ואכלתי עוד ממרק השעועית המושקע שלי מאתמול.
אח"כ החלפתי אדומות עם מישי שפנתה אלי, היה נחמד וקולח, החלפנו איזה 10 הודעות, עד שאמרתי שאני צריך ללכת להיות פרודוקטיבי, היא אמרה שזה לא יפה שאני הולך, עד שהבוקר שלה נהיה משעשע. (עם סימן קריאה)
כתבתי לה :
וול, חלקנו צריכים להתפרנס....לחלקנו יש ילד להאכיל, ודירה פלורנטינאית להחזיק, וכיוצא באלו דברים...ואיננו יכולים לשעשע עלמות חן צעירות שמלבד שמן אין אנו יודעים עליהן דבר, וייתכן שהן אפילו לא עלמות חן ולא צעירות, וזה אפילו אינו שמן, כי טוב להן באנונימיותן....
אניווי, את יכולה להשתעשע משירי ב"במה חדשה" או מהארכיון שלי בהעדרי, אם עד כדי כך משעמם לך...
וגם, הכלוב מלא בזכרכרים חרמנים שישמחו לשעשע אותך עד שינשרו להם האצבעות, as i'm quite sure u know....
היא נעלבה ואמרה שהמחמאות שנתנה לי בטח עלו לי לראש. לא נראה לי שתפנה אלי שוב.. | :
בזמן כתיבת שורות אלו אני מקבל הודעה נעלבת נוספת, דווקא מחברה ותיקה.
כולם מטורפים כאן.
שולחים לי חיבוקים וירטואלים, וזה באמת נחמד, ושימשיכו, רק שכמה שאני לא מנסה לחבק את המסך, זה לא מייצר את אותה החמימות, זה לא נוח בבטן, ונראה לי שזה גם לא בריא בגלל הקרינה. צריך איכשהו טו קאש אין על החיבוקים והנשיבוקים וכל ה{{{}}} וה }}}{{{ ושאר הז'יטונים שזורקים פה בלי הכרה בקזינו המטורף הזה.
גם האקס מקולרת התקשרה הבוקר, רצתה להיפגש...גם לה יש סיוטים, גם היא עצובה. רק מה-ניפגש, נזדיין, נלקק אחד את השני עד שתכאב הלשון, ואז מה? בק טו סקוור וון. עדיף שלא.
א-פרופו ללקק...אני אוראלי בטירוף. גם בדידות, גם בלי עישון, גם מנסה לא לשתות הבוקר, גם לא ישן, גם אין עם מי לדבר...נראה לי שאלקק ואמצוץ כל איבר מין שטוף ונקי שיוגש לפי, זכרי או נקבי. אם יש מעוניינים/ות אני והפה שלי כאן. () :
לפני 18 שנים. 22 בפברואר 2006 בשעה 9:20
