מתחת לפרווה

אומרים שאין השבע יכול להבין את הרעב.
אפילו הרעב עצמו, לאחר ששבע, מתקשה להבין את הרעב שלו ממקודם.
לא התכוונתי לעורר מהומה אתמול, ודאי שלא לירוק על אף אחד.
אני אוהב את כל קוראי הבלוג הזה, גם אלו שמגיבים בצורה שלא בהכרח עושה לי נעימי בגב.

אחרי אחר צהריים שובב שעברתי אתמול, (ביקשה שלא אספר...ואני מכבד.) הלכתי לישון בתשע, ומלבד התעוררויות מהחלומות הכה מוזרים ומפורטים שפוקדים אותי, ישנתי לא רע עד שש בבוקר.

התעוררתי מוצף בתחושות, כמו בבוקר אחרי מחנה קיץ ארוך. אני עדיין חושב עליה, על האקס-מקולרת. עדיין מתגעגע, יש בי צער על זה שהתלכלכתי בסוף. אבל הרגשתי שהיא עושה לי פרובוקציות, ומי כמו דנה יודעת להגיב...זין תחת זין.

היום ומחר יוקדשו לעבודה, פרוצדורות, קופיקו, ונסיון לקחת את עצמי בידיים קצת. האדם תמיד פועל על מנת לספק את הצורך הכי חזק שלו ברגע נתון. כל היתר נדחק הצידה. עכשיו צריך לתת את הצומי לכל מה שנדחק, בשבוע הזה שסערתי כסופה.