קיבלתי על הפוסט הקודם שתי תגובות שהרגיזו אותי. הן הציעו לי להירגע, לקחת את הדברים בקלות, לחבק את עצמי, ובאופן כללי להיות יפה ולשתוק. היות וכותבת התגובה הראשונה מאמינה בכל מאודה שחובתה של האישה היא לסרס את הגבר ולשבור את מקור כוחו, ודורשת תשלום עבור קירבה רומנטית, לא לקחתי אותה ברצינות מדי. אבל כשראיתי שמישי שאת דעתה אני דווקא כן מכבד מסכימה איתה, זה כבר קצת העלה לי את הנרבים.
נניח שאהיה רגוע ונורמאלי, לאן תיכנסו להציץ בעניין ולהגיב תגובות מתנשאות?
אני לא נורמלי. אני מיוחד. אני בנאדם עם יתרונות רבים וחסרונות רבים אולי לא פחות, אבל זה אני!
אני מאהב מעולה, וזה לא כי אני כזה טכני או יפה או עם זין בגודל חצי מטר, אלא כי אני בוער בלהבות התשוקה. וכי אני רגיש. ולרגישות הזו יש מחירים, כאשר אין לאן להוליך אותה.
אני חי את חיי על פי אמות המידה שלי, על פי דרכי, וגם כשאני סובל, אני עושה את זה בדרכי שלי.
אני מחצין את הכאב, גם כשמצליפים בי אני צועק ונאנח ומתבכיין לעיתים, זה לא אומר שאני רוצה שיפסיקו בהכרח.
אני מגיע לגבהים אדירים, וגם לעמקים קשים.
אני חזק מספיק בשביל לשרוד את שניהם.
אתמול נפגשתי לקפה, סימפטיה, וחיבוק עם דומינה צפון תל אביבית. היה משעשע וכיפי, וחזרתי ברגל, מהצפון הישן עד הדרום הקינקי, דרך לילה אביך ומסתורי.
בזכות אותם שני חיבוקים, ישנתי הלילה הרבה יותר טוב.
תודה לך.
יש כל מיני עניינים שקורים, אופציות שצצות, חלקן נעלמות. שיחות הזויות, (אתמול בלילה אפילו עברתי על קו אדום שלי ועשיתי סוג של פון סקס עם סוטה צעירה מהצפון...שאין לי מושג אפילו אם אפגוש אי פעם...אני מתדרדר...) אני לא רואה בזה פסול, להיות רווק פעיל. מקווה שאף אחת לא תיפגע, אני רוצה לחשוב שכל עוד איני מסתיר דברים או מבטיח הבטחות שווא אני מכוסה, למרות שההסטוריה שלי כאן בכלוב הוכיחה שאיכשהו אנשים נפגעים בכל מקרה. דנה נותנת תמורה, תמיד, ושונאת לאכזב...
עדיין השאיפה הגדולה זה למצוא אהבה אמיתית, נשארת, טוטאלית, סוחפת.
ובינתיים....לונהההה פאאררקקקקקקק
גלגל ענק...רכבת הרים...קרוסלה...צמר גפן מתוק....
לפני 18 שנים. 26 בפברואר 2006 בשעה 11:12
