מתחת לפרווה

הנה עכשיו אני אספק תחמושת לכל אלו שמאשימים אותי בחוסר יציבות.
קמתי בבוקר במצברוח נחמד על אמת.
בינתיים הוא התדרדר.
מתקשה להניע את עצמי ולבצע את המטלות שעומדות על הפרק.
אולי אני בורח, אולי אני עצלן, אולי אני חלש, אולי אני אידיוט.
אולי אני פשוט לא אמור לעשות ג'ינגל שמח וקופצני ל"רדיו לב אשדוד"
אולי זה הגיוני שלא יתחשק לי להתקשר לבעלי הבית שלי ולהסביר להם איך ומתי אני מתכוון להפקיד להם שכר דירה סופסוף.
אולי זה טבעי שיש בי געגוע,
אולי אפשר להבין איך זה שגם אחרי ששלושה שבועות לא עישנתי, זה עדיין מתבטא אצלי בכל מיני דרכים.
שלושה שבועות בלי סמים, שבוע בלי אהבה,
אולי אני בכיין
אולי אני מפונק
אולי אני צריך דומית שתחטיף לי מכות ותמשמע אותי
אולי אני צריך סאבית שתדאג לכל מה שאני לא מצליח לדאוג בעצמי ותתן לי לפרוק עליה את התסכולים.
אולי אני צריך טיפול תרופתי
אולי אני צריך להתאבד
אולי אני צריך לסתום וזהו