השיר הכואב הסוער והמפוכח הזה של הקיור מסוף שנות השמונים רץ לי כל היום בראש...
אני מתגעגע לנשיקת הבוגדנות
הנשיקה חסרת הבושה של הריקנות
הרך והשחור והקטיפתי
לחוץ על הצד שלי
ופה ועיניים ולב מדממים
ורצים בזרמים הולכים ומתעבים של חמדנות
כשלאט לאט מתחיל הצורך
לשחרר את חיית המסיבה שבי
אני מתגעגע לנשיקת הבוגדנות
הנשיקה הכואבת לפני שאני מזין
את סירחון האהבה לבשר צעיר יותר
והצליל שזה עושה כשזה חודר עמוק
האחיזה בברכיים כפופות
ההתמכרות לכפילויות
כשלאט לאט מתחיל הצורך
לשחרר את חיית המסיבה שבי
מעולם לא אמרתי שאשאר עד הסוף
אז אני משאיר אותך עם תינוקות ותקווה לתדירות
לצרוח כך בתקווה לסודיות
לצרוח עלי כך שוב ושוב ושוב
אני משאיר אותך עם תצלומים
תמונות של אחיזת עיניים
כתמים על השטיח וכתמים על הנוף
שירים על אושר שממולמלים בחלומות
כאשר שנינו ידענו איך הסוף יהיה....
אז עכשיו הכל חזר ללהיפרד שוב
להישבר כאילו אני עשוי מזכוכית שוב
לעשות את זה מאחורי גבי שוב
לעצור את נשימתי מפחד השינה שוב
להחזיק את זה מאחורי הראש שוב
לחתוך עמוק עד ללב העצם שוב
שוב ושוב ושוב זה מתפרק שוב
עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם
עכשיו שאני יודע שאני מתפורר לרסיסים
אעקור את לבי ואזין אותו לכל אחת
בוכה בשביל סימפתיה, דמעות תנין
עבור אהבת הקהל ושלושת התשואות מכולן
נופל דרך השמיים, דרך זכוכית הגג, דרך גג פיך, דרך פה עינייך, דרך עין הסיכה
זה קל יותר בשבילי להתקרב לגן עדן מאי פעם להרגיש שלם שוב
אף פעם לא אמרתי שאשאר עד הסוף
ידעתי שאשאיר אותך עם תינוקות והכל
לצרוח ככה בתקווה לכנות
צורחת עלי שוב ושוב ושוב
אני משאיר אותך עם תצלומים
תמונות של אחיזת עיניים
כתמים על השטיח וכתמים על הזכרון
שירים על אושר, ממולמלים בחלומות
כששנינו ידענו איך הסוף הוא תמיד.....
לפני 18 שנים. 27 בפברואר 2006 בשעה 17:05
