אם היה לי שקל על כל פעם שמישי אמרה לי "אתה הגבר הכי מדהים בעולם" יכולתי לקנות עכשיו בקבוק נוסף של קוורבו ולשתות גם אותו. הרבה טוב זה היה עושה לי באמת, כמעט טוב כמו עצם האמירות עצמן. אחר כך הן שונאות אותי במילא, ואז, מפתחות איזו גישה יהירה ומזלזלת. כולן חוץ מאלילה בעליל המדהימה!!!!!!! (יחצנות, בכל זאת היחידה שעוד אוהבת אותי, אני מפרגן לה חזרה).
שוט שישי או שביעי, אני כבר לא סופר, גם לא כל כך משורר. המאסטר היקר שלי הציע לבוא לאסוף אותי, אולי זה עדיף כדי שלא יאנסו אותי בדרך. מצד שני, אולי זה יכול להיות ננחמד להגיע לגנון מחופשת לזונה אלכוהוליסטית טראשית אחרי אונס. "אני אתה והגורל...כנראה זה לא אמור היה להיות" (קטטוניה)
איזו זונה היא, אה? כאילו, מה כבר עשיתי לה. דום34 אמר לי שאף אישה לא שווה אומללות של גבר. הוא רק שכח שאני לא לגמרי גבר. אם הייתי גבר, הייתי עכשיו מזיין את כל המגיבות לבלוג הזה ולא מספר להן אחת על השנייה ומרגיש אחלה גבר. אבל אני מגלה הכל, ומסרב להיות בקשר שהוא למעשה שקר, ולא מזייף רגשות, ומשקיע את כל כולי, תמיד. תמיד אמיתי, גם כשאני מגעיל את עצמי. ואני יודע להיות נוירוטי, או דכאוני, או אפרורי. לא תמיד זוהר, לא תמיד תקשורתי. לא תמיד זונת צמרת, לפעמים דום אכזר, ולפעמים סתם בחור בן שלושים עם הפרעות אישיות.
אני שוקל טיפול תרופתי אמיתי, אם לא תירשם התאוששות איכשהו במסגרת כללי הרוקנרול שלי. פאק-מי שאהפוך לאלכוהוליסט.
הלוואי שהיתה לי מישי לאהוב, ממש, ושהיתה אוהבת אותי בחזרה ממש, ושהיינו חיים הפילי אבר אפטר : (
לפני 18 שנים. 14 במרץ 2006 בשעה 20:22
