מיום חמישי אני במאמץ מרוכז לנער את קופיקו. קראו לי בבהילות לביה"ס כי הוא פרץ ברביעי בשבע בבוקר לחבר מהכיתה הביתה ואחר כך הביא לבצפר ציפור מתה בשקית של ביסלי. אמו הזונה המזניחנית כמובן לא הגיעה לפגישה הדחופה בבצפר. היא לא יושבת איתו בכלל על השיעורים, משאירה אותו לבד בבית בבקרים ואחרי הצהריים, ובאופן כללי הילד סובל מהזנחה רגשית ומעשית קשה.
ביקשתי מהמחנכת החמודה שלו שתכתוב לי את היעדים בכל החוברות, על מנת שאוכל לסגור איתו את הפער. ישבנו שעות ארוכות בכל אחד משלושת הימים האחרונים, והתקדמנו רבות. הבנתי שהולכת להיות ועדת החלטה נוספת בקרוב, כמו זו שהיתה בשנה שעברה, ובעקבותייה הוחלט על הדרכה הורית לי ולאמו. אני עשיתי ועדיין עושה. היא לא. אם לא יצליחו לאכוף עליה את החלטות הועדה, ואם היא לא תתחיל להפגין את ההשקעה והאחריות הנדרשת מהורה משמורן, אני הולך לתבוע חזקה.
היתה לי נחת גדולה כשעכשיו, ב"סשן" הלימודים האחרון, בעודי מדרבן אותו בצעקות כמו מאמן כדורסל על הקווים, שיתעורר ויחזור לריכוז, הוא התעשת, והתחיל למלא יפה את הרובריקות בחוברת הלשון. יש תקווה, אולי אפילו ללא ריטלין. רק הרבה השקעה, אהבה, וסבלנות. וכעס מדוד כשצריך. וליטופים וחיזוקים, והכלה. ולתת לו את התחושה שיש ממנו ציפיות. לחזק את הערך העצמי שלו. הוא אמר לי ביום חמישי, שהוא שונא את החיים, ושהוא עלוב... 😒
אתמול בלילה, הרבה אחרי שהלך לישון, הסתגנו תהום ואני באולפן וניסינו את הסטראפאון החדש והמשוכלל שקניתי. הוא נחשב לטוב ביותר, ואכן רתמות העור האמיתי שלו, הזין המאוד אמיתי גדול ואלסטי, והפלאגים הואגינלים והרקטאלים שנכנסים לגוף הלובשת עשו את העבודה...זה היה נורא נחמד שהיא מרגישה את החדירות שלה אלי בתוך הכוס שלה, ומתגרה מהן....רק אי אפשר היה ממש לעשות קולות, ולא כל כך נוח על הפרקט באולפן. עוד מעט קופיקו חוזר לביתו, ואפשר יהיה להמשיך את הניסויים.... קשה לעשות את הסוויץ' המתמיד בין אבהות, למיניות עשירה, לרומנטיקה, לחברותיות, לעבודה יצירתית, לגבייה, להתנהלות מול גורמים רשמיים....אבל אין ברירה אחרת....מזל שאני מתחלף....
לפני 18 שנים. 25 במרץ 2006 בשעה 16:51
