מתחת לפרווה

היום זה יום מיוחד מאוד. היום בדיוק לפני שנה, היה לי כל כך רע ומר, כל כך קר ובודד, שהחלטתי לעשות צעד ולהתחיל לכתוב בלוג.
חששתי בהתחלה, שהכתיבה לא תהיה טובה מספיק, ובגלל היותי יוצר הרגשתי מחוייב לרמה גבוהה. אני זוכר שאמרתי לדנדי שאם אתחיל לכתוב זה יצטרך להיות ברמת ספר. היא ענתה לי בחוכמתה שזה נשמע לה כמו אמירה מאוד מסרסת. בסוף כאמור התגברתי על החשש, ואני מרוצה למדי מהרמה, אפטר אול....
החיים הזינו את הבלוג, והבלוג הזין את החיים, ולפעמים אפילו הרגשתי שאני חווה חוויות כדי שיהיה לי על מה לכתוב. היו ימים שחורים שהכתיבה והתגובות שקיבלתי עליה היו נקודות האור היחידות.
אני רוצה להודות מעומק לבי המאוחה, לכל הקוראים (או קיי, לטס פייס איט, קוראות) הנאמנות...פעמים רבות אני מוצא את עצמי מחכה לתגובות, לעקיצות, למחמאות, ולחיזוקים שלכן...ואף לומד מהן הרבה...אני אוהב אתכם/ן המוווווןןןןןן...

במשך השנה הזו עברתי תהליך מסעיר, של גדילה וצמיחה, ומדי פעם אני שולף איזה פוסט מהארכיון וקורא אותו, ורואה כמה עברתי וכמה השתנה. (וגם מה היה ונשאר)....
תודה תודה תודה מכל חברי מערכת "מתחת לפרווה" וגם מהתוכי (הוא בהסגר בגלל השפעת)
}}}}}}}{{{{{{{

לטובת כל הקוראים החוץ-כלוביים וגם אלו שסתם לא מבקרים באלבומים כדרך קבע...הנה לינק לתמונות הנפלאות שצילם Abyss החתיך והתותח אמש.... :

http://www.thecage.co.il/coppermine/thumbnails.php?album=423

ובתקווה לעוד שנה של רכבת הרים מטורפת.....מהנה אף מקודמתה....
באהבה רבה,
שלכם,
דן צפורי.
}}}}}}{{{{{{