וול, איכזבתי את המלכה שלי...כנראה שהעומס הרגשי גדול מדי. ( היא בסדר עם זה, מתוקה וטובה שכמותה). גראנט'ס פיינסט סקוטש וויסקי. שלוקים קטנים ושורפים. ג'ון לי הוקר. כל הקן נרות חגיגיים אבל הזין שלי לא במצברוח לחגוג. קודם הייתה אריתה פרנקלין. מאני וונט צ'יינג' יו.
בינתיים רק עומס, ברגשות, בבטן. הכל כבד וגדוש, ובעיקר הייתי רוצה לישון. רק שכשאני ישן המציאות רודפת אותי בחלומות, ובבקרים האחרונים אני מתעורר עייף משהלכתי לישון. אני מודאג, מקופיקו, וגם מעצמי. הקריירה שלי, המשקל שלי...השמנתי 5 קילו בעקבות הפסקת העישון...התחלתי פעולות, אבל אני לא יודע אם אני לא עדיין משמין. בשורות על הרזייה עדיין לא באופק...אני כל הזמן באטרף לאוכל. חושב על אוכל. מפנטז על אוכל. אני מפנטז על אוכל יותר מאשר על סקס.
הפוסט הזה לא עולה כל כך יפה ויתכן שלא הייתי צריך להתחיל לכתוב אותו מלכתכילה. כאמור, אני בעיקר רוצה לישון, טוב, ואז להתעורר רענן ופרקטי, לאכול בריא, לחשוב חיובי, לעשות מה שצריך, ליצור בהשראה, להיות אבא משקיען וטוב, לפעול בתיחכום וביעילות מול הרשויות, לשמור על הבית נקי, לגבות מה שחייבים לי, ובלילות לעשות סקס מדהים ופורץ גבולות. רק שקיוויתי לסקס מדהים ופורץ גבולות על מנת שאוכל לישון טוב, וכאמור, אני לא שם.
לפני 18 שנים. 25 במרץ 2006 בשעה 21:04
