מחר בבוקר אסע לרחובות להביא את הקופיף לחג, מצוייד בכמה עמודים של החלטת בית משפט שאומרת שהוא אמור להיות איתי בחג הזה. אמו של הדרדק החליטה שהיא לא מביאה לי אותו חרף ההחלטה. אני מוכן נפשית ורגשית לכתת רגליי לתחנת המשטרה הרחובותית (יש לי היסטוריה לא קטנה שם ופעם אפילו הייתי כלוא בה בתאי המעצר...) במידה והיא לא תהיה בבית או לא תפתח את הדלת. כך או אחרת, זה בהחלט מטיל צל עגמומי על הכנות החג והבישולים שבהם אתחיל עוד מעט. (צלי בקר ביין, כבד קצוץ, סלט תפו"א, מרק עוף וקניידלעך אמיתיים )
השבועיים האחרונים התברכו בהרבה עבודה, פעילות עם וסביב הקופיף, סידורים ושיפוצים שונים סביב הבית והציוד באולפן, השלמת שעות שינה והסתגלות לשעון הקיץ (שזה אומר לקום מוקדם בבוקר וללכת לישון ב9 או ב11 ) , וקניית ארון בגדים לחדר שינה לשימושה של תהום-על הימים הרצופים מאוד שבילינו יחדיו עקב הגימלים הרבים שהצליחה להוציא במירמה.
אז יש לי עכשיו בחדר השינה ארון שתי דלתות בצבע קוניאק וכולו מלא בבגדים של הזונה. מתגנב חשד ללבי שאני אוהב את הכלבה המעצבנת.
הזין שלי פצוע וחבול כתוצאה מהשילוב בין מזג אויר יבש של סוף החורף עם נוכחותה של סוויצ'ית חושנית ונימפומנית בחיי. מזל שהיא הלכה בשני בבוקר ותחזור רק מחר בערב. נתן איזשהו זמן להתאושש, הבעיה שאני עושה ביד וזה קצת מעכב את ההחלמה. כשאני מביא ביד אני חושב עליה. דאמ!.
השבועיים האחרונים התאפיינו גם בחוסר רצון משווע בחברתם של בני אדם. הרגשתי רווי, מעוך, מרוקן.
רציתי שקט. פשוט להיות קצת. בלי לדווח, בלי לנתח, בלי לארח.
זה לא שהמצב השתנה לחלוטין, ואני עדיין מרגיש את חוסר הביטחון, חוסר המוטיבציה, הכבדות והלאות. אבל השרשור של ה"אני קוראת בזאת" והתגובות החמות מכולם, עשו לי געגועים....
שיהיו הכנות-חג מהנות לכולם....אני עף לבשל...}}}}{{{{
לפני 18 שנים. 11 באפריל 2006 בשעה 18:51
