זה אולי ישמע מוזר אבל אני מרגיש כאילו איני עוסק בבדסם בצורה סדירה. ייתכן שבעצם ההתחלפות יש משו פחות טוטאלי, למרות שניתוח יבש מביא למסקנה שזה לא חייב להיות ככה. כשהייתי נשלט מחונך ומסור עם האקסית, כך נדמה, גם הזמן הלא-סשני היה רווי בסוג של מתח, והסשנים עצמם היוו סוג של פסגה ומימוש של מה שהיה שם כל הזמן. היום זה מרגיש יותר כמו פעילות פנאי רצויה - ג'וגינג או סריגה....
אולי עדיף ככה, אבל התחושה היא שמשו בכל זאת חסר.
מגרת האביזרים הענקית והגדושה נראית מעט משועממת כשאני מציץ בה. לא קניתי נרות כבר הרבה זמן, כי הנרות האחרונים שקניתי עדיין מלאים....היו ימים, לא כל כך מזמן, שהביקור בחנות הנרות היה מאורע דו-שבועי. יש צלחת כלב גדולה מנירוסטה ובסיס גומי מוצק ושחור שהיא הביאה לפני חודשים ועוד טרם שומשה.
זה גם לא שאפשר לעשות יותר בהחלטה. צריך לייצר את התנאים, החשק, והרצון.
אין "אשמים" בסיפור הזה, והמציאות היא מה שאנחנו עושים ממנה-מינוס כל אותם דברים שמפריעים לנו לעשות מהמציאות מה שאנחנו רוצים. יש תקופות, יש אילוצים, יש לדברים קצב משלהם. (פיהוק)
אבל יכול היה להיות נחמד אם היו לוקחים כאן בקן את הבדסם קצת יותר ברצינות.
לפני 18 שנים. 5 במאי 2006 בשעה 7:26
