מתחת לפרווה

קניתי לנושי את הבושם האהוב עלי, gucci rush. זה היה הבושם המועדף והמיתולוגי של האקסית.

נושי התבשמה, ואמרה על הריח בחיוך "בושם של ביצ'...ממכר....מתוק....רעל..."

רוחות אביב מנשבות בקן, ונושאות איתן את שובל הריח, מעוררות תחושה של דז'ה וו, אך גם של התחדשות. אחת לכמה זמן, במיוחד אם אני מתעורר אחרי שעות שינה רבות, אני מתבונן על חיי ומשפשף עיניים. כל כך הרבה חדש סביבי ובתוכי.

מאז שלקחתי את הפיקוד על המסע הזה, המשלחת עשתה דרך כבירה. אנחנו באמצע ההר, עברנו המון, יש לנו עוד המון לעבור. אני מקווה שאני יודע מה אני עושה. ההחלטות שלקחתי בדרך נראו לי בלתי נמנעות. למרות שאני מזל מאזניים, אני מתלבט לעיתים רחוקות. בדרך כלל התשובה מוארת לי מול העיניים.

אני במצברוח הגותי, אבל מיליוני הפרטים של המציאות הגשמית חודרים כמו טרמיטים ולא מאפשרים לחשיבה ממש להתפתח. אני צריך קצת שקט, זמן לעצמי. קופיקו מגיע לכל החג, כך שזמן לעצמי לא ממש יהיה. הו וול, לפחות לא משעמם לי.