אתמול הזדיינו. עוד פעמיים אחרי הסשן, כמדומני, ובפעם השניה גמרנו ביחד. אח"כ עבדתי ואז יצאנו באחת בלילה למצוד אחר מזון, שנגמר בנאפיס בראשון לציון. הפה שלי אהב את זה אבל מערכת העיקול פחות.
אני רוצה להודות לקוראים והקוראות שהגיבו בימים האחרונים כאן ובפרטי. הדיאלוג אתכם מפרה אותי, עוזר לי לגבש את המחשבות שלי, ונותן לי תחושה שאיני לבד. גם את התגובות הארסיות אני אוהב...*חושפני ושערורייתי* כל עוד אני המנהל כאן בבלוג הזה....
אני חושב שיש לי קשר נהדר עם תהום. יש בו הרבה דברים טובים מאד, ומעט דברים פחות טובים, כאשר רק הקטע הפמדומי זה משו עקרוני שממש מפריע (ובהחלט יכול ואמור להיפתר). היא תומכת ועוזרת בכל מה שקשור לעבודה ולקופיקו, היא יפה וסקסית בעיני, יש לנו מחשבות דומות על המון דברים והיא סוטה לא פחות ממני.
המריבה האחרונה לא היתה מאוד דרמטית. אפילו עם כל הרגשות והבלאגן, לא דובר על פרידה, לא הוחזר ציוד, ולא היו מעשי איבה של ממש. אתמול בערב היא היתה מחוייכת לאללה הכלבה. היא יודעת שאני אוהב אותה, ממש, חרף העצבים שהיא מעוררת בי תמידית. זה משעשע אותה ברמה עמוקה.
על הרקע הזה לא ברורה לי הביקורת שהוטחה שטענה שאני מתעלל בה או סובל מהרס עצמי. בכל קשר יש בעיות, התחליף הנורמטיבי למריבה שהיתה לנו, הוא ריחוק קל ושתיקות עמומות, לאורך כמה ימים או שבועות, כאשר ממשיכים להתנהג כאילו לכאורה הכל בסדר. שנינו מעדיפים לשחרר ולתת לזה לבעור מאשר להדחיק ולכבות את זה. זה בבסיס הכנות שעומדת בינינו. מריבה סוערת היא סימן לאיכפתיות. כל עוד זה שפוי בטוח ובהסכמה, אני ממש לא רואה את הבעייתיות. המטרה הרי היא בניה של קשר טוב יותר וחיים טובים יותר, לא הרס.
גם עניין הפומביות עלה, טענה שאני מעליב אותה בבלוג.... כמו שאולי שמתם לב, לתהום אין בעיה עם חשיפה, היא חולה על זה. אי אפשר לצפות שאני אכתוב רק דברים טובים בבלוג, זה יעקר אותו מתוכן. גם כשאני כותב עליה דברים 'רעים' אני עושה את זה מאוד בעדינות. אפשר לדמיין כמה רעש וצלצולים יכולתי לייצר אילו רציתי.
אני סאדומזוכיסט. זה לא מתבטא רק במיטה. היא יודעת את זה וזה חלק ממה שמושך אותה אלי. גם היא כזו. ושנינו חזקים מספיק לנסוק לשחקים, לצלול לתהום, ולעלות חזרה.
אני אוהב את כולכם....}}}{{{
דן
לפני 19 שנים. יום שני, 12 ביוני 2006 בשעה 7:03