בלילה חוויתי קצת חרדה לפני שהלכתי לישון. נעלתי היטב את הדלת, חסמתי מחשבות רעות, ונרדמתי במיטה הריקה לשעות ארוכות, מלוות בחלומות רבים.
בתקופה האחרונה תיפקדתי בחריצות בין היתר בשביל לברוח ממנה. השהות האינסופית שלה דירבנה אותי להסתגרות באולפן, סידורים מחוץ לבית, שיחות טלפון. שיהיו כל הזמן סיבות לא להיות איתה לבד. עכשיו יש לי את כל הפרטיות בעולם, אבל המוטיבציה להיות עסוק ירדה. אני רוצה להרגיש מתחדש, אנרגטי, חד, רעב להרפתקאה וליצירה, חופשי. בינתיים אני מרגיש יותר את האובדן, השברון, הריק.
איך החיים תמיד מכריחים את האדם להסתגל למציאות חדשה, שוב ושוב. עד שהתרגלתי לחשוב בשניים, לחיות בשניים, להרגיש בשניים....אני צריך לחזור לחשוב על עצמי, בעצמי, עבור עצמי. אין מי שיעשה לי טוב מלבד עצמי, ועל בדידות ואומללות לא אקבל פרסים משומקום. נהייתי ונוס מיושב, רגוע, שבע. צריך לחזור להיות ונוס פנוי, סוער, רעב. אין לי ספר הדרכה איך עושים את זה, ותופעות הלואי של המהלך עשויות לגרום יותר נזק מאשר התועלת שבמהלך עצמו.
אני מנסה to get it right הפעם. להתמודד בעצמי באומץ, לא לברוח, לא חזרה למקום הרע, לא למקומות רעים אחרים. אני מנסה להרגיע את עצמי ולומר שזה לא יהיה נורא להעביר סופ"ש לבד, שזה לא יהרוג אותי להוסיף עוד חודש ללא סקס לחודש שאני כבר ללא סקס, שאמצא בתוכי את הכוחות להמשיך הלאה ולעשות את הפעולות הנדרשות, שזה שאין אף אחד קרוב שילווה אותי ממש בתהליך הזה זה אולי חבל אבל לא קרדינלי.
טוב ככה. אני מפרסם עכשיו, ואז בלי לחכות שניה שם דיסק ומתחיל לסדר ולנקות את הבית. מעביר את הדברים שלה לארון, שואב אבק, רוחץ כלים, ממזגן, מוריד כביסה, מ ת ק ל ח ( :
אחר כך אני אוכל יופלה עם סובין ושותה מים ועוד קפה. יוצא לסיבוב סידורים, ואז הולך לעבוד באולפן על 'שיעורי הבית' הלא מעטים שיש לי עבור לקוחותי. (רק לערב אין לי שום תכניות) הבנת דן? קדימה. נו אתה עוד פה ?#@$
לפני 18 שנים. 22 ביוני 2006 בשעה 8:18
