לפני 20 שנים. יום שישי, 23 ביוני 2006 בשעה 6:58
אני מעבד במוחי (או במה שנשאר ממנו) כל הזמן את הפרידה, את הסיבות שהובילו אליה, את הקשר עצמו...כל דבר מזכיר לי משו, רגעים, מבטים, חפצים. מחשבות על כל מה שכבר לא יהיה, על כל מה שהושקע וירד לטמיון....השקעתי בקשר הזה מעל ומעבר. התנהגתי כאילו הוא ימשך לנצח.
זה מעורר בי צחקוק מריר, להיזכר בכל החוויות ולהיצבט ולהאכל מבפנים. לפעמים עולות מחשבות כה עצובות, שאני מרגיש שהלב שלי לא יצליח להכיל אותן.
חוק דניאלה יקרה 8 : כל חוויה מרגשת מהנה ומסעירה באהבה זוגית תהפוך בסופו של דבר לזיכרון מכאיב. ככל שהחוויה תהיה יותר משמעותית, כך גם הכאב שאחריה.
אז דעו לכם, אוהבים יקרים וזחוחים, בזמן שאתם נהנים לכם שם....יום אחד תזכרו ברגעים האלו ותבכו...(( :