אממ כן. אני מזוכיסט. אני ממתין כרגע לתהום שתחזור, ויש איזה בחור שאולי יבוא להזדיין איתה לעיני ושאמצוץ לו, והשד יודע מה עוד. אני מתרגש קצת. מרגיש קצת פרוץ. קודם היא השתינה עלי במקלחת.
היא הורסת לי את החיים. מטריפה לי את הנשמה. כמו שאמרה (לפעמים אפילו היא אומרת דברים יפים) "אני עושה לך את זה קשה להיות איתי, ובלתי אפשרי להיות בלעדי".
אתמול היא מילאה אותי בריקושטים במועדון, עם שוט של מישו, ואז נתנה ל0 להצליף בי בזמן שירדתי לה על הבמה עד שגמרה.(היא ישבה על כיסא).
זה לא שלפני שהכרתי אותה הייתי נורמאלי, אבל אני מרגיש תהליך ברור של נזילת מוחות, המוח שלי. היא שטן, בגוף של אשה צעירה, עם מוח של תינוקת מופרעת. היא נחש, היא חולדה, היא תמצית הביבים והאפלה הלוהטת של הגיהנום.
היא רצתה ללכת בצהרים אבל נעלתי את הדלת והחבאתי את המפתח. להתגעגע אליה עכשיו? זה יכאב יותר משתישאר. וזה יכאב שהיא תישאר, ובמקומות הרגישים ביותר.
לפני 18 שנים. 28 ביוני 2006 בשעה 13:01
