אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם נכנסתי באמאמא של העולם. הכנתי את המע"מ, הלכתי להגיש אותו בדואר וציחקקתי עם בחור בתור בעל חוש הומור דומה לשלי, על למה כאן לא נוחתים טילים, למה כאן לא הורסים תשתיות, ואיך שהפצצה מסיבית יכולה לעשות לישראל מה שהירושימה עשתה ליפן, הן מבחינת אוכלוסיה והן מבחינת תשתית. אחר כך דיוושתי לביטוח לאומי ועשיתי עיניים לפקידה החמודה בעלת העיניים הכחולות הגדולות, ואז לבנק, ואז להסתפר אצל הקוקסית בגזוז, ובדרך קניתי מיתרים ומדיות וחצאית סקוטית מתנה לתהום.
אחר כך המשכתי לעבוד, ומלבד תקלה מעצבנת במחשב שתדרוש ממני לנסוע מחר לראש העין בבוקר (צרות באות בצרורות) אני מרגיש שאני מתקדם יפה, ושהצלחתי לנוח קצת. ישנתי קצת לפנות ערב, וחלמתי שאני מצטרף למעין קאובוי ואנחנו שנינו שומרים על קבוצת ילדים בדרך לבית המשפט. הוא היה יותר מנוסה ממני, והביא לי אקדח פיקות כדי שגם אני אהיה חמוש. ידעתי בחלום שבכל רגע נשקפת לנו סכנה, ולכן הקפדתי להישאר עם אקדח הפיקות שלי.
עוד מעט אעשה חזרה עם עצמי ואז נלך לתלות פוסטרים להופעה ברחבי הצ'כונה, איפה שנוהגים לומר (בעיקר אני)....
****Don't get mad....Go Crazy****
לפני 18 שנים. 16 ביולי 2006 בשעה 17:53
