שישרף.
שישרף הכל, עד היסוד. שיעלה בלהבות, שיתכלה, שיתאסף בעשן. שיבער, שימות. הכל.
וואי אפילו אין לי כוח לספר. אין לי זין לספר איך שבא האיש מחברת חשמל לנתק את הזרם בדיוק כשעבדתי בלחץ להספיק לסיים פלייבק אחד לפני שלקוח שתיים מגיע כי לקוח אחד מגיע אחריו, ואיך שרק התחנונים/צרחות/איומים/דיבור דוגרי/סף בכי/ שכנעו אותו להשאיר את זה עד מחר.
אין לי כוח לספר איך שתהום נרדמה ולא התעוררה והלכתי לגנון לבדי ואז היא הגיעה לקראת שלוש והלכתי והשארתי אותה שם. אין לי כוח להפנים איך שהאהבה הכי גדולה והכי פוטנציאלית שלי בשנים האחרונות הפכה לכורח וטורח וחינוך וגידול אינסופי עד שאם אני אצטרך להמר אני אשים את הכסף שאין לי על "לא".
אין לי אפילו כוח להתלונן על חיי המין העלובים שלי, על העדר האלטרנטיבות, על היעדר החברים, על היעדרה של אהבה, על היעדרה של אותה מוזה יקרת ערך, על הלקוחות הסתומים והמוזרים שלי, על האמא הרעה והמזניחנית של קופיקו, על המשפחה הגרעינית הנזיקית שלי, על הפיצוי שאני נותן לעצמי במזון משמין ולא מספק, על העייפות, על חוסר המוטיבציה, על הכאב שאני חווה עשרים וארבע שבע.
על שרירי הכתפיים שמגעם כמגע סלע מדברי, על שרירי הרגליים שאני מותח לעצמי לפני השינה בחיכוך בין המזרון והכרית, ואיך שזה העונג המירבי שאני מפיק בימים אלו ואחרים.
אם היה מתג שכתוב עליו OFF הייתי לוחץ עליו, ממש עכשיו.
לפני 18 שנים. 26 ביולי 2006 בשעה 0:24
