מתחת לפרווה

בוקר טוב....

לא כתבתי כמה ימים כי הייתי קצת חולה ושקט. גם לא היה כל כך מה לכתוב, הכל התנהל פחות או יותר על מי מנוחות, עשיתי ספונג'ה, והעברתי כמה ימים שקטים עם אהובתי. הרבה תקשורת, כמה סשנים קטנים (איזה שיפור מדהים ניכר עליה כשולטת!) , אוכל (הכינה לזניה סוף!) , ואהבה. אה, וגם עבדתי, כמובן.

היום בצהריים אני נוסע עם קופיקו לאילת, לחמישה ימים. רק אני והוא.

חמישה ימים בלי עבודה, בלי טלפון, בלי סקס, בלי מחשב, בלי סידורים, בלי כלוב, והכי עצוב...בלי תהום, אהובתי. התעוררתי בבוקר וקראתי לה, פחדתי שיצאה בלי להיפרד... אבל היא היתה במקלחת והתאפרה. התחבקנו ממושכות, והיה לי עצוב. אני כבר מרגיש היטב את הגעגוע, את החוסר בבטן, ואת העצב המתוק הזה. צרבתי אותה בעיני, יפהפייה, אהובה, מרגשת.

מקווה שלא ישעמם לי מוות, אני אנסה באמת להירגע ולהפיק את המיטב מהחופשה, לחזור עם כוחות מחודשים. וכמובן, לחוות בייחד עם הקופיף חוויה משמעותית, מחזקת, מקרבת, מגבשת, כזו שתיחרט לעד בזכרונו.

תתנהגו יפה בהיעדרי, אל תשכחו אותי ( : ,i'll be back !!!