אמש, אחרי שהיא זיינה אותי בתחת עם מלפפון עבה כאשר אני על ארבע על רצפת המקלחת עם הראש בתוך האסלה, לפתע הרגשתי את דגדוג הכתיבה שוב. יתכן שיש קשר נוירולוגי בין הרקטום לשרירי אצבעות הידיים. בכלל היה סשן נחמד, היא ישבה זקופה על קצה הספה, ואני ישבתי עירום מפוסק רגליים וזקוף גם (תרתי משמע) לרגליה, כאשר היא דורכת לי על הזין בתקיפות. "אני אוהב אותך", אמרתי בהתרגשות. אה, והיא גם הרביצה לי על הזין עם סרגל.
האווירה בימים האחרונים שקטה , אני עובד בסבבה יחסית, אפילו עשיתי את דוחות המס המקוללים (בעזרתה) , מטלה שדחיתי שלוש שנים. מקווה שרשויות המס יגלו הבנה. שלשום פתחתי במתקפה הירואית כנגד מערך הטרור של הבוגונוויליה המפלצתית שצומחת מתחת לחלוני. ענפיה המרושעים כבר נכנסו לתוך הבית והמרפסת, ונושי התלוננה שהם מפריעים לה בכביסה, והם גם איימו לפגוע בתשתיות ולשבור את צינור הביוב. ביצעתי מתקפה משולבת, בעזרת מזמרה, מסור, ומגב. הרחקתי את כוחות האוייב כשני מטר מגבולי, וגרמתי להם אבידות רבות. בצד שלי נרשמה פגיעה ישירה של קוץ ביד שמאל שגרם לנפיחות כואבת.
הקיץ מתחיל להיגמר, בבוקר ובערב אפשר לחוש איך מזג האוויר שב לזוז. הפיוטים של יהודי לוב עליהם אני עובד מכניסים אותי לאווירת סוף השנה, חשבון הנפש, והיראה מפני מלכותה של בוראת עולם.
קצת שקט, מה קרה.
לפני 17 שנים. 15 באוגוסט 2006 בשעה 6:51
