משעמם לי.
נדמה לי שזו תלונה שמעולם לא הושמעה בכל הפוסטים רווי התלונות וההתבכיינות שכתבתי בשנה וחצי האחרונות... רעש ,קונפליקט, מאבק קיומי, בדידות אין קץ - כן, אבל שעמום, מעולם לא.
עבדתי השבוע כראוי, השלמתי משימות, אין כרגע שומדבר דחוף שדורש טיפול מידי, הבית פחות או יותר נקי, המצב הכלכלי לא משברי, ישנתי מספיק השבוע, עדיין קצת מצונן אבל לא בטירוף, המלחמה נגמרה לבינתיים, סופ"ש בלי קופיקו בפתח, ו-וואלה, משעמם.
סקס. אפשר לעשות הרבה סקס, במיוחד אם האנרגיה לא צריכה להתבזבז בשום מקום אחר. רק שבשביל זה צריך דחף חזק, ונדמה שהדחפים התייבשו קצת בשמש אוגוסט, כלומר, זה לא כביות מוחלטת ודיכאון, אבל גם לא חרמנות מטורפת ומחשבות של סוטים שמתרוצצות ללא הפוגה. התהומית נראית טוב, המצב בינינו די טוב ונטול חיכוכים, מגרת הצעצועים מסודרת, יש שתיה במקרר.
אני מניח שאני יכול לגבש איזשהו תפריט עשייה להיום ומחר, לשיר, ללכת לטייל, קצת ספורט, קצת מוסיקה, קצת מחשב, קצת טיוי, לבשל, להזדיין, לישון... מה שנקרא-לחיות. ככה פשוט, נטול סיבוכים וטרדות. בצל גפני ותאנתי, להעביר סופ"ש נחמד ולפתוח בשבוע חדש. אבל משו לא מתחבר בכל זה. זה לא אני. אני לא יודע לחיות ככה, זה לא מספיק לי. אני נהיה עצוב, אני מרגיש חסר חיים, אני תוהה אם בשביל זה אני עובד ונאבק, בשביל פיסגת קיום בורגני ופשוט. להיות 'מאושר' זה לא מה שעושה אותי מאושר.
עכשיו אני שואל את עצמי איך היה נראה סופ"ש כזה בעולם הפנטזיה שלי. זו שאלה טריקית כי שקוף שהמחשבה הבאה תהיה להתאים את המציאות לפנטזיה ככל האפשר. ומה אז? בסופו של דבר זה הכל more of the same.
משעמם, הפוסט הזה ( :
לפני 18 שנים. 18 באוגוסט 2006 בשעה 8:37