אני עדיין חי.
אמנם מבלה הרבה יותר זמן ליד המק (באולפן) מאשר ליד הפי-סי (בסלון, המחובר לאינטרנט) אבל בהחלט נרשמו סימני חיים בבדיקה האחרונה שערכתי. אני נושם (בכבדות ) מזיז איברים (כשחייבים) מגיב לגירויים (באיטיות ולפעמים בעצבנות) ומקיים חילוף חומרים. מאז חזרתי מאילת לפני שבועיים אני נתון להשפעתה הבלתי נעימה של שפעת. היא באה והולכת ובימים האחרונים מחמירה. בהתחלה היו אפצ'ים ונזלת, שהתחלפו לאחרונה בגרון נפוח וכואב ובאוזן ימין סתומה. את הכל מלווה תחושה כללית מחורבנת.
כל זה מצטרף לתחושה המעיקה של אוגוסט, עייפות, העדר חיות, מחשבה מעורפלת ולאה, כמו הסוף של משחת השיניים, כאשר השפופרת כבר קווץ' לגמרי אבל עדיין מספקת תחת לחץ. אני עובד הרבה, לפעמים מרגיש שיכולתי לעשות עבודה טובה יותר אם הייתי מרגיש טוב יותר, אבל הלקוחות מרוצים וייתכן שאני ביקורתי מדי. קופיקו כאן מאז יום שלישי ועד יום שני, היום היינו במימדיון ועשיתי פעמיים את המגלשה הגבוהה הלבנה( פחד אלוהים). ברביעי היינו בפסטיבל תיאטרון הרחוב בבת ים,
בשלישי הלכנו לים ואנחנו משחקים וקוראים ומבלים זמן איכות, כאשר בין לבין אני עובד.
תהום מבלה איתו גם היא כשהיא חוזרת מהעבודה, ובכלל, עוזרת מאוד בנקיונות ובסידורים השונים הקשורים לבית. אנחנו ישנים על הספה כשהוא פה, והיא לא מתלוננת, גם לא על היעדר הסקס והמגע. (גם עקב נוכחותו של הקופיף וגם עקב מחלתי) . נוכחותה תורמת, ואנחנו רוב הזמן בהרמוניה. נראה לי שהיא מבינה היטב את המצב וגם את זמניותו, ולא מכבידה בחששות מיותרים. אני מסתכל עליה ומתפעל מיופיה, ומחכה כבר לסתיו שיבוא, שאפשר יהיה לחזור לחיות.
עוד שבוע חוזרים לשגרת שנת הלימודים, ואז ראש השנה ויומולדת. ההורוסקופ בישר לי על חודש בעייתי, והציע לראות את הדברים בזווית רוחנית על מנת להקל על המצב. ואכן, אני יותר מתכנס, עושה את חשבון הנפש, מתקיים, נוסע על אדי הדלק שעוד נשארו במיכל של השנה הזו, משתדל לנוח, ומחכה לאנרגיה החדשה של השנה החדשה שתבוא בקרוב.
לפני 18 שנים. 26 באוגוסט 2006 בשעה 17:57
