לילה מעצבן עבר עלי. היה ערב שקט, בלי כמעט דיבורים בינינו, היא שאלה אם אני רוצה ללכת לגנון ועניתי שחשבתי על זה ואני לא יודע. היא התחילה להתארגן לקראת חצות וכששאלה אותי אם אני בא השבתי בשלילה. היא המשיכה להתארגן ואני התחלתי להתארגן לשינה. ביקשתי שתוציא מחדר השינה את הדברים שהיא צריכה על מנת שאוכל ללכת לישון. דווקא בצהריים רציתי ללכת, אבל גם האנטיביוטיקה מחלישה אותי ומעייפת, גם אי אפשר לשתות, גם אין לי מה ללבוש, ובעיקר לא רציתי ללכת איתה כך, כשאנחנו אפילו לא מדברים. אז היא הלכה לבד, כמו בכל מהלך הקשר - בכל הפעמים שמישו מאיתנו יצא לבד זו היתה היא.
לא הצלחתי להירדם, קמתי ושיחקתי כדורסל במחשב, מרחתי עוד קצת זמן, ולבסוף נרדמתי, אחרי 2. מתוך חלום מתוק שמעתי צלצול בדלת. הצצתי בשעון, השעה היתה חמש. היא אמרה שלא הצליחה לפתוח את הדלת או משו, מילמלה. הייתה שיכורה לגמרי, מתנדנדת. חזרתי למיטה, עצבני למדי, והאור מהמקלחת הפריע להירדם שוב. חשבתי שהיא באה למיטה אך היא התמהמה, קמתי, סגרתי את הדלת ונרדמתי. בשש וחצי הרגשתי אותה זוחלת עלי בדרך לצד שלה במיטה, התעוררתי ונרדמתי שוב. בשמונה צלצל הטלפון בביתי, ובמקביל היא התחילה לישון באמצע המיטה ולא זזה גם כשניסיתי להזיז אותה. כשביקשתי ממנה בקול שתזוז לצד שלה היא התעוררה במפתיע, עדיין אפופה, וקמה לשירותים. בינתיים צלצל הסלולארי שלה, זו היתה אחותה. היא לא ענתה, חזרה למיטה, ואני כבר התעוררתי לגמרי. הפון בבית צלצל שוב, זו היתה אחותה שדרשה ממני להעיר אותה, כי היא קבעה איתה להסתובב בעיר או משו והיא כבר בתל אביב.
ניסתי להעיר אותה, היא שיחקה אותה סלע, סגרתי את הדלת והלכתי להכין קפה, כל הזמן שמעתי את הפון שלה מצלצל. עכשיו אחותה התקשרה שוב, ואמרה לי להעיר אותה בכוח. עכשיו כבר התעצבנתי, הלכתי לשם, צעקתי עליה שתענה לה כבר, פתחתי את החלונות והתריסים וכיביתי את המזגן. שמעתי אותה צועקת עליה בפון שהיא ישנה ושהיא יצאה אתמול ועכשיו שוב השתרר שקט.
אין לי מושג כמה היא שתתה אתמול, אני רק מניח שזה הרבה. סופ"ש מעניין בפתח, ולא בהכרח במובן הטוב.
לפני 18 שנים. 1 בספטמבר 2006 בשעה 5:51
