אם לא הייתי אוהב אותה לא היה לי חשוב מה עשתה אתמול בלילה ובאיזו שעה חזרה
אם לא הייתי אוהב אותה לא היה נצבט לי משו כשהייתי רואה את הניק או האייקון שלה
אם לא הייתי אוהב אותה לא הייתי מרגיש את החום הזה בפנים כשאני מתסכל עליה בחטף כשאני כועס
אם לא הייתי אוהב אותה לא הייתי נאמן לה
אם לא הייתי אוהב אותה לא הייתי קונה לה מתנות, ועושה כל הזמן מחוות קטנות
אם לא הייתי אוהב אותה לא הייתי חוזר אליה אחרי כל הפרידות
אם לא הייתי אוהב אותה לא הייתי נותן לה לעבור לגור איתי
אם לא הייתי אוהב אותה לא הייתי עצוב עכשיו
אם לא הייתי אוהב אותה לא הייתי מרגיש את ההתרגשות עם הבחילה הזו, כמו בעליה ברכבת ההרים, לפני שמתחילות הירידות, עכשיו כשאני תוהה ברצינות (שוב) לגבי עתיד הקשר.
אם הייתי אוהב אותה מספיק מחשבתי לא הייתי נודדת בחוסר סבלנות בזמן שהיא מדברת
אם הייתי אוהב אותה מספיק לא הייתי מפנטז על אחרות
אם הייתי אוהב אותה מספיק לא הייתי קופא מינית
אם הייתי אוהב אותה מספיק לא הייתי מנסה לברוח מלבלות איתה זמן
אם הייתי אוהב אותה מספיק לא הייתי נושם לרווחה כשהיא הולכת לעבודה ונדרך כשהיא חוזרת
אם הייתי אוהב אותה מספיק לא היה צורם לי כשאנשים אומרים 'החברה שלך'
אם הייתי אוהב אותה מספיק לא הייתי מתבייש כשהייתי שומע אותה מדברת בחברה
אם הייתי אוהב אותה מספיק לא הייתי מרגיש נטול אנרגיה וחסר חשק ומוטיבציה לחיים
אם הייתי אוהב אותה מספיק לא היינו נפרדים כל כך הרבה פעמים
אם הייתי אוהב אותה מספיק לא היו לי מחשבות פרידה. הרגשות שאני מרגיש בימים האחרונים דומות לתחושות שהיו לי לפני שנפרדתי מבנות זוגי הקודמות, רק שאז הם נמשכו יותר זמן, גם הקשרים וגם התחושות, ואני משתדל לא לחזור על טעויות. מצד שני איך יודעים לעזאזל מה טעות ומה לא?
לפני 18 שנים. 1 בספטמבר 2006 בשעה 10:09
