סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחת לפרווה

הותיק המדדה מהאינקוויזיציה של חנות התקליטים.
מכוון להדוף את השחצנות בזוהמתם החולנית של גברים עם ליהוגי אמצע החיים מהתקופה המאוחרת שלי.
(ג׳יימס מרפי)
לפני 18 שנים. 7 בספטמבר 2006 בשעה 18:31

רק לפני כמה ימים כתבתי שמתחיל שבוע עמוס, והנה הוא עומד על סף סיום. מוזר, מסתבר שהזמן רץ גם כשלא נהנים.

היום הייתי ברחובות בבית אמי, עם קופיקו, לראשונה מאז סוף יולי. עוד לפני שיצאתי מהבית התקשרתי לתאם את הגעתי, והיא אמרה רק שמותר לי להתנהג אליה אך ורק "בכבוד בנימוס ובחיבה אם יש" ואם לא יהיה רע ומר והיא תאמר לי מילים נוקבות מול "הבן שלך". אם יום אחד תתנהל, כשהיא תהיה על ערש דווי, שיחה כנה פתוחה ורצינית, ללא ספק אצטט לה את המשפט הזה, שמבטא את הסיבה למה מעולם לא היה ולא יהיה בינינו קשר אמיתי, רגשי, חם, אוהב, מחבק. בדרך לשם אני תמיד מביא את עצמי ל*מצב זומבי* או אולי *מצב בודהה* . מדחיק את כל הרגשות, מקפיא את הדם (חרף העובדה שתמיד חם שם כל כך ואני מזיע ללא הפסקה) , עושה מה שהיא מבקשת ממני בדיוק פרוסי, נותן לקופיף את תשומת הלב שלו בסבלנות ועושה את עצמי מקשיב גם כשאני ממש לא מסוגל לשמוע.

השיר לערוץ לוגי יצא נחמד מאוד, המדובבים היו חמודים וחתיכים אחד אחד, והיום מניתי לקוף הנרגש את כל הדמויות שהוקלטו. קצת התאכזבתי, חשבתי שקני הכריש יהיה באמת כריש מצוייר, אבל הוא היה בחור גבוה וקצת סוסי. השבועות רצים ואני יוצר כל כך הרבה מוסיקה, חלק לא מבוטל ממנה אני לא שומע לעולם אחרי שאני עושה אותה.

פתאום אני שם לב שנוצר קישור מעניין בין סוף שתי הפיסקאות. אולי אקרא לפוסט 'לא שומע' או משו.

אתמול סישנתי את תהום. הצטברו בי רגשות עזים ואגרסיות, והייתי עירני מספיק. זיינתי אותה איזה שעתיים וחצי במצטבר, בתנוחות שונות, מול המראה, עם מגב, עם בקבוק, על הפרקט, במיטה, דוגי, וקצת הצלפתי בה על הציצים כשהיא קשורה למשקוף. היא סשן עמוק ורגשי, והיא אמרה שהיא לא יכולה בלעדי, ובלי הזין המדהים שלי. נשבעה לאהבת נצח, בעודי מזיין לה את הצורה. מצצה לי עוד ועוד. רציתי גם לזיין אותה בתחת אבל זכרתי שהתלוננה על שלשול בצהריים ואני הרי דום מתחשב. היה טוב לפרוק את החרמנות עליה בצורה כזו, וכשאני שולט אני הרבה פחות רגיש לגמירה. אם כנשלט אני מורשה לחדור בדר"כ לא ממש אצליח לזיין, הריגוש יהיה גדול מדי, ואני הרי לא בשליטה. אבל כשולט הסיטואציה היא אחרת, והפלגנו בשעות רבות של חרמנות ממומשת. גמרתי בתוכה רק אחרי שהיא גמרה פעמיים.

כשהייתי ברחובות שיחקתי עם הקופיף מונופול (הוא ניצח) ובאחד התורות נחתתי על משבצת ההפתעה. משו במילה הפתעה עשה לי ריגוש קטן וחי בלב. זה נגמר מהר, אולי כי הכרטיס תבע ממני לשלם 150 ש"ח באיזו אמטלה טיפשית.

משתמושים - היית גם ברחובות תל אביב היום???
לפני 18 שנים
שונרתא - }{ (על החלק שמדבר על אמא...)
לפני 18 שנים
scarlettempress{L} - "...אני יוצר כל כך הרבה מוסיקה, חלק לא מבוטל ממנה אני לא שומע לעולם אחרי שאני עושה אותה..."

איך אפשר?...
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י