ימי שבוע ההולדת שלי ממשיכים לחלוף, ואני מרגיש את המערבולת מעמיקה ומתחזקת. כמו כל יום ב' עבדתי עד אחרי חצות, וכמו בכל יום ג' התעוררתי ב6 להכין סנדוויצ'ים ולהחזיר את קופיקו לבית הספר ברחובות. כשחזרתי זחלתי למיטה, וישנתי שינה עמוקה ועתירת חלומות חזקים ועשירים בדימויים עד ארבע אחר הצהריים. גם הלקוחות של 11 שהגיעו וצלצלו בדלת לא הצליחו להעיר אותי.
קמתי עם התרגשות מיוחדת, כאילו חזרו אלי החיים במהלך השינה הגנובה והמתוקה הזו. חלמתי שיש עלי פרעושים ענקיים, ושאני נוסע לחפש משחה בשביל להיפטר מהם... במשיבון חיכו לי שתי הודעות דואגות מתהום, הודעה מהלקוחות של 11, והודעה מהאקסית שהיתה רוצה להיפגש מחר בערב. היא עוד לא מצאה זמן לפתוח את המיילים ששלחתי לה לבקשתה עם קטעים מתוך המופע של הלובים ולינקים נחמדים, וסיפרה לי שמחכים לה 46 מיילים שעוד לא הספיקה לפתוח. היא תמיד היתה טובה בלהציף לעצמה את החיים... אני ממש מקווה שפגישה איתה לא תערער את תהום. אני יכול להבין מאיפה באים הרגשות הרעים שלה בנושא, אבל באמת שתוצאות פגישה שכזו יכולות דווקא להועיל לקשר שלי עם תהום. כך לפחות טענה האקסית בעבר (במרמור לא מבוטל), שבכל פעם שאני נפגש איתה מאז הפרידה, אחר כך אני פורח וזורח עם אחרות ( :
אחח, הלב לא מפסיק לפעום והמוח לא מפסיק לייצר מערבולות. העבד שלי כתב לי מייל ושיבח את הבלוג שלי תוך שימוש במילה 'פנטסטי', וגם שאל אם חשבתי לעשות ממנו ספר... זה כיף מאוד לשמוע, במיוחד כשזה בא ממנו. אני כבר מתכנן את הסשן הבא שאעשה איתו ( :
התחלתי לשיר שוב בימים האחרונים. גשם של ממש אמנם לא ירד כאן (מקפחים את הדרומים) , אבל אני כן מתחיל להרגיש את מזג האוויר מתחיל לזוז. אני הולך להיות בן 31, יש לי המון דברים כיפים ומשמעותיים לעשות, והחיים שלי מפוצצים בכל טוב. הבעיה היחידה שלי תמיד היא אנרגיה להכיל את הכל, לממש את כל הפוטנציאל. והימים הקרובים יהיו מסעירים ומיוחדים, כל רגע מהם... אני יודע שכך יהיה.
עושה רושם שהצלחתי (שוב) לעצבן אנשים עם הפוסט על המסיבה. באמת שלא התכוונתי לפגוע או להשמיץ, בסך הכל כתבתי את רשמי ורגשותי מנקודת מבטי הסובייקטיבית לגמרי בזמן אמת, בעודי חוזר מאוכזב מסשן עם שתי כוסיות שהופסק באמצע... הרי מובן מאליו שאני החריג ושהרבה אנשים נהנו מאד במסיבה. אני כותב בבלוג הזה ללא מחשבה, בשטף אחד ובכנות מוחלטת... זו חלקת ההשתנה הצנועה שלי. הייתי מצפה מהדומים הקשוחים שהם יהיו האחרונים שיהיה איכפת להם מה חושבים עליהם, ובמיוחד מה חושב קוקסינל מתרומם מתכופף זונת צומי שכמותי. למה מי אני בכלל? מעולם לא התיימרתי להיות האורקל מדלפי, אני בסך הכל מוסיקאי דרום תל אביבי סאדומזוכיסט סטלן ושיכור עם צד נשי מפותח והפרעות אישיות לרוב.
כך שבאמת, קחו אותי בקלות, וכפי שהוחלט בעבר במערכת 'מתחת לפרווה' כשאנה דוט קום כתבה את התגובה ה'מיוחמת' שלה ("אתה חזיר ונוס, אבל חזיר מגעיל!!!") (( : אתם מוזמנים להגיב ולהשמיץ כאוות נפשכם... אל תעצרו את עצמכם... *חושפני ושערורייתי* כל עוד אני המנהל כאן בבלוג הזה.
לפני 18 שנים. 26 בספטמבר 2006 בשעה 13:58
