וול, חלק מהעניין זה מצבי רוח משתנים. היום למשל בא לי למות.
אמש היה נחמד מאוד, אירחנו את scarlettemptress וזוגתה היפהפיות והמתוקות והיה נעים ומהנה, אפילו שלא עשינו סשן סאדולסבי מרובע. אחר כך נפגשנו איתן בגנון, היתה אווירה נעימה וסולידית של יום שלישי, הצלפתי בכ"ץ אחרי שהתברר שהילד צמא להצלפות אבל אסור לו לקבל אותן מבנות עקב נאמנות לחברתו, ישבתי קצת עם WIZ וחזינו בהמשך התפתחותה של המלאכית השחורה בעולם השליטה. תהום נראתה נהדר במכנסי ויניל שחורים חדשים וגופיית ויניל נדיבת מחשוף... כשחזרנו הביתה תהום השתינה עלי ואז ירדתי לה, זיינתי אותה, והגמרתי בעזרת הויברטור.
הלילה אני אמור להיפגש עם האקסית. הצעתי אתמול לתהום, שעל מנת לפתור את התסבוכת הרגשית שמתעוררת לה עקב הפגישה, שתקבע עם אחד הבחורים שיש לו בעיה לעשות איתה דברים בנוכחותי למתי שאהיה בפגישה עם האקסית. כך לא תרגיש חרדה או מקופחת, וכשאחזור תוכל לחגוג את נצחונה בשפיכת השפיך שלו מהקונדום המשומש לתוך פי. זה נראה לי פתרון בוגר ומקורי. בינתיים האקסית התקשרה ואמרה שהיא רוצה להיפגש בצפון (ת"א) ולא רוצה לאסוף אותי בביצ'מוביל שכן הדרום עושה לה זכרונות או סרטים או ווטאבר, מה שקצת הוציא לי את החשק להיפגש בכלל. יש סיבות טובות שאני לא איתה, חרף המשיכה והאהבה וההתאמה המסויימת, והרי אין מצב בעולם שאבגוד בתהום. כך שבשביל מה בעצם?
דיברתי אמש עם תהום על יום הולדתי. הגורל האכזר תפר לי אותו בערב יום כיפור, כך שאני מקדים ופורס את החגיגות על סוף השבוע. היא עוד לא עשתה תכניות מיוחדות, והסברתי לה שאני דווקא רוצה לחגוג, צריך לחגוג, זקוק לחוויות עוצמתיות ומרגשות, על מנת לא לשקוע בעצבות לוזרית ובבדידות מרירה. ימי הולדת הם בעצם ימים עצובים מאוד, אלא אם כן הופכים אותם לשמחים.
לפני 18 שנים. 27 בספטמבר 2006 בשעה 13:11
