לא פעם קורה שמישו או מישי מדברים איתי על החוויות המתוארות בבלוג וחושבים שאני מיתמם כשאני טוען שאני לא מבין מה כל כך קיצוני או אקסטרימי או מוזר. אני באמת תופס אותנו כזוג מיוחד אמנם, אבל בהחלט נורמטיבי, ובכל מקרה לא מרגיש שאנחנו עושים משו פסול או אפילו חריג. בכל מקרה, הפעם אפילו אני מרגיש שיש מן הקיצוניות בחוויה שאנחנו אמורים לעבור הלילה.
פנה אלי מישו אתמול, כתב לי שהוא היה בתקשורת עם תהום בעבר ושהיה דיבור על פעילות משותפת שאיכשהו לא יצא לפועל. תהום באמת רעה בדברים האלה, לרוב המוחלט של ההודעות שהיא מקבלת היא בכלל לא עונה, ולפעמים במסנג'ר או בצ'ט כשמצטברות לה הרבה שיחות במקביל היא פשוט מתנתקת בלי להגיד ביי אפילו. הוא אמר שהוא קרא בבלוג שלה שאני מעוניין לסרסר בה, והביע את רצונו להיות לקוח. נתתי לו הצעת מחיר (200 ש"ח לשעה, כאן בקן, בלי מכות חזקות, עם קונדום, אני בחדר השני) . הוא ענה שהמחיר והתנאים מקובלים עליו והתחיל להתעניין באקסטרות : השתנה שלה עליו, גמירה בפה, ואנאלי. הצמדתי תג מחיר לכל אחת מהפעילויות, ביקשתי שישלח תמונה, והמשכנו לדסקס בנושא. שנינו הסכמנו שהמו"מ נחמד ומחרמן. אני מצידי ניסיתי למלא את תפקידי נאמנה, לדאוג לכל הפרטים העסקיים הקטנים, להגן על שלום הזונה שלי ולשביעות רצון הלקוח.
התמונה ששלח נראתה בסדר, וכשהזונה חזרה מהעבודה נתתי לה לקרוא את ההתכתבות לאחר שהסברתי לה במה מדובר ושאני אמנם נותן לה לקרוא אבל רק כצופה פסיבית. אין לה דבר לומר בעניין, היא חייבת לציית ולבצע. היא קראה, הסמיקה, חייכה בהתרגשות ואמרה 'מדליק' . לפני כמה ימים החתמתי אותה על חוזה בזה הלשון והייתה לי את כל הכוונה שהיא תכבד אותו :
"אני, מור ****** ת.ז. ******** (הפרטים המלאים שמורים במערכת) מתחייבת בזאת להיות רכושו הבלעדי של דן צפורי.
אני מצהירה על נכונותי המלאה שיסרסר בי, ולשמש כזונה לצורך עינוגם של גברים אחרים, כאשר הוא יקבל את התשלום עבור שירותי.
אני עושה זאת בדעה צלולה וללא הפעלת כל לחץ מצדו וזאת עקב רגשות האהבה והמסירות העמוקים שיש לי כלפיו.
אני מוותרת על כל זכות שיש לי על גופי וחירותי, ומתירה לו לנהוג בי כראות עיניו."
היא חתמה על החוזה, והוסיפה גם טביעת אצבע (שלוכלכה בדיו בעזרת חותמת העוסק מורשה שלי)וחותמת שפתיים שנמרחו בליפסטיק עז.
בכל מקרה, קבעתי איתו להיום בלילה. תהום עזבה אתמול את עבודתה השנואה והתחילה לעבוד כנערת מים בטיוי. היא אמורה לחזור מאוחר בערב, ואני בהחלט מצפה שיהיה לה כוח לבצע על הצד הטוב ביותר גם את העבודה שמחכה לה כאן. עכשיו אני צריך לחשוב מה לעשות עם הכסף...
ולמי שתוהה, כן, אני מתרגש, אני מקנא, אני דואג, אני מתחרמן.
לפני 18 שנים. 9 באוקטובר 2006 בשעה 10:52
