תהום חזרה ב22:30 אמש ואמרה 'אני מצטערת מאמי'. עוד לפני שקראה מה כתבתי, הבינה לבד שלא סתם הרגשתי כפי שהרגשתי. דיברנו בחמימות יחסית, ואז ירדתי לה כאשר היא מעלי וצובטת לי את הפטמות (מה שנהוג לכנות 'ישבה לי על הפרצוף' אבל אני מתבייש).
ולגבי פלאביוס, שכולם אמרו לי לשמוע בקולו בתגובות לפוסט הקודם, וול....(הדברים הבאים נכתבים באותה אהבה שנכתבו התגובות שלכם) :
תקשיבו לי קקות קטנים.
אם היה לאחד מכם איזשהו מודל לזוגיות שיכולתי להסתכל עליו ולחשוב 'הו, גמני הייתי רוצה כזו' (מלבד אולי לילו) אז אולי הייתי שותק ולומד. הזוגיות שלי עם תהום היא טוטאלית, פנטסטית, היא לא פחות מרכז עולמי מאשר אני מרכז עולמה. אם היינו בזוגיות נורמאלית כמו שלכם, שבה צופים הרבה בטלוויזיה, עושים סקס פעם בשבוע שבועיים, מדברים בסלולרי עם כל בני המשפחה, והולכים לישון אז מן הסתם לא היה איכפת לי לא לראות אותה חודש. אם לא הייתי אוהב אותה בכל נימי נפשי הפצועה אז לא היה כואב לי בכלל.
אבל בזוגיות שלנו, עם העוצמות שלנו, עם זמן האיכות שלנו... וול, השינוי היה דראסטי כל כך, פתאומי כל כך, ובלי שום שיחה או הכנה מצדה... זה היה מוזר אם ל א הייתי מרגיש חרא. אני דווקא כן מפרגן לה, וכן תומך בהתפתחותה הבלתי תלוייה בי, ואם העבודה שלה היתה שעתיים שלוש פחות ביום ולא מתפרסת על כל שעות העוררות לא היתה לי שום בעיה, להפך.
אני לא מכחיש שאני נידי, צומי, נתון למצבי רוח ונוטה לדרמטיזציה. אבל מאותם מקומות צומחים גם כל הדברים הטובים שאני מעניק ושבוקעים ממני. ואני נותן לה כל מה שיש לי לתת, גם במובן של נותן לה לגעת בי הכי עמוק שאפשר. לא סתם היא אוהבת אותי, היא אוהבת אותי בצדק. זה באמת קשה לי, להתחיל יום בידיעה שהוא יסתיים ללא אהבה אקטיבית, לראות את הערב יורד על הבית ולשמוע רק את נשימותיי. קשה לי לא לעשות סקס ובדסם על בסיס יומי, קשה לי לא להיות מסוגל לדבר איתה בפון או לראות אותה ברשימת הקשר בכלוב.
מעניין איך אתם הייתם מרגישים אם הטלוויזיה והסלולארי שלכם היו הולכים לחודש וחוזרים רק מתי שהייתם הולכים לישון. נראה אתכם בוגרים ושקולים אז... P:
לפני 18 שנים. 15 באוקטובר 2006 בשעה 5:32
