מתחת לפרווה

הלילה אני במצברוח מיוחד.

מצב רוח לקחת כמה גלונים של בנזין ולהבעיר מכוניות, או להסתובב עם פטיש גדול ולהכות בעוברים ובשוות. לנתץ כלי בית וחלונות ראווה, להשמיד חתולי רחוב עם רובה ציד, לעשות סיבוב אור קולי במרכז העיר על טנק, לפוצץ בניינים ולבהות בהם בוערים, וכו' וכו'. למרבה הצער אף אחת מהאפשרויות האלה לא ישימות ונראה לי שעשויות לעורר אפילו את המשטרה ממרבצה הנינוח, כך שאני בוחר בפלאן בי שהיא להאזין למוסיקה ולשתות. אני צמא.

הדיירת יצאה לפני שעתיים ומשו עם חברה אחרי שכל היום לא דיברנו. היא תטען אולי שנסיונות ההתקרבות שלה נתקלו ביחס שלי, אבל אני אטען שנסיונות ההתקרבות היו לא מוצלחים. היא לא הצליחה להתמודד עם מצב הרוח שלי והלכה. הפכתי לקן הציפורים שירותי דיור למשך החודש הקרוב, והיא אפילו לא מבינה למה אני במצברוח רע, ולא רואה שום אחריות שלה לפתרון המצב. אז היא אמרה שהיא רוצה לדבר למרות שכבר דיברנו אתמול וזה לא ממש עזר לכלום. לא תמיד זה עוזר, לדבר על הבעיות. לפעמים מדברים עליהן אבל הן נשארות כשהיו. ואז כשדיברנו היא עלתה לטונים צווחניים מעצבנים ולבכות ולצרוח ובכל מקרה לא אמרה שומדבר שלא היה אינפנטילי או סתום.

אז אני שותה, ומאזין למוסיקה, ואפילו הצלחתי לנצח את פיניקס סופסוף. מצב הרוח כאן כדי להישאר עושה רושם. הפעם הבאה שיהיה זמן משמעותי ביחד יהיה בסופ"ש עוד שבועיים, שיהיה גם יום השנה שלנו. הצעתי לה לנסוע לצימר בצפון אבל זה נראה לי בזבוז במצב העניינים בינינו, וגם שאפשר לנסוע רק ליממה עקב עבודתה. אחרי שבועיים ללא סקס שבהם מקסימום נישן ביחד, לא נראה לי שצפויים יותר מדי ניצוצות ביום שנה שכזה. ואחרי שהחודש הזה יגמר, אם ישאר משו מהקשר שלנו ולא ניפרד במהלכו נצטרך לבנות הכל מחדש, את האינטימיות, הפרגון, החיבה. השליטה, ההישלטות, שום דבר לא קורה מעצמו. סקס ברמות שאנחנו נהגנו לעשות אי אפשר לעשות כלאחר יד. זה דורש השקעה של זמן ואימונים.

בכל מקרה היא חייבת להמשיך לגור פה בשביל העבודה שלה, וכבר ברור שאווירה נעימה לא תהיה. אני לא יכול לשנות את איך שאני מרגיש. ואני מרגיש זועם, לא מסופק, בודד, ומנוצל. אילו לפחות הייתה מודעת לכל זה, ועושה איזשהו מאמץ מנטאלי לגרום לי להרגיש אחרת, אבל היא ילדה, וכנראה תופסת אותי כסוג של הורה. כאילו אני אמור לסלוח ולשכוח, ולהבין ולספוג את הטעויות שלה, ולהסתפק בהבטחה שלה לעתיד טוב יותר, ולא כאילו אני ילד בעצמי, שגם צריך את תשומת הלב שלו ואת ההכרה שרגשותיו נפגעו, וימשיכו להיפגע, למשך חודש שלם.