לפני 19 שנים. 3 באפריל 2005 בשעה 9:47
אז החדשות הטובות הן : אני יכול להישלט ולהיות שם כשזה קורה.
החדשות הרעות הן שכלבת הגהינום הסאדיסטית והיפהפיה שהצליחה לשלוט בי אוהבת להעניק "כאב חד עמוק ובלתי מתפשר" שלא ארצה לעמוד בו שוב...
כך או אחרת, הלכתי ברחוב וחשבתי לתומי, אני גר בשכונה נפלאה, עובד במה שאני אוהב, מכיר אנשים חדשים מרתקים ונפלאים, עובר חויות מסעירות ונשאר בחיים לספר עליהן..
יכול היה להיות יותר גרוע...
לפעמים, הבדידות ועומס הארועים שוברים אותי ואז אני שוחה בים שחור וקר עד החוף המוזהב הבא...בד"כ גם כותב כאן כשזה קורה.
רציתי לומר, שאני מחייך יותר ממה שניתן להבין מהכתיבה שלי...אני לא כל כך נורא כמו שחושבים (:
וגם רציתי להגיד...שהבוקר...לא נורא לי...אפילו קצת נחמד...(+;
ורציתי להגיד גם תודה לכל קוראי הבלוג ובמיוחד למגיבים...אתם מעלים חיוך על פני כל פעם מחדש...
דן.
