לפני 19 שנים. 4 באפריל 2005 בשעה 20:16
את היית המומה
הסתלקת בעינים שורפות
הסתובבת אבודה ברחובות
לא הייתה לי ברירה
לא הבנתי הכל בעצמי
מכתשים נפערו בתוכי
מרחוק... קורא לך
לא נותר בי עוד כוח יותר לשליטה וניצול
מרחוק... כבר לא מחכה לך כי הבנתי
שהגענו לקצה המסלול
אני עדיין חושק
לא הפסקתי אותך לאהוב
לא ידעתי זה יכול כל כך לכאוב
אני מתגעגע
לביתנו החם
שאליו לא נשוב לעולם
מרחוק... קורא לך
לא נותר בי עוד כוח יותר לשליטה וניצול
מרחוק... כבר לא מחכה לך כי הבנתי
שהגענו לקצה המסלול
המבט הקר בעיני הנחש גורם לי לרצות לעצום את עיניי מחדש...
מרחוק... האם את שומעת?
פשוט לא יכולתי לשאת עוד שקרים ובלבול
מרחוק...מתגעגע...לא יודע
אם הגענו לקצה המסלול...
