אני בנאדם מסורתי.
אחת המסורות החשובות שאני מקיים בקנאות היא שתיית יין בוז'ולה ישראלי ביום הראשון שהוא מגיע לחנויות. מאז 91, מדי נובמבר, אני פוקד את חנויות המשקאות בשביל לברר מתי הוא מגיע. כל השנים זה היה הילולים של כרמל, אבל שנה שעברה התחיל לזנב בו הגאמיי נובו של גולן.
זה יין צעיר, מהבציר הראשון, והוא קל, פירותי, מחליק בקלות, ומייצר היי של שמחת חיים. עבורי הוא מסמל את הסתיו, ומהווה את התרופה האפקטיבית ביותר לדיכאון העונתי.
אחרי ששנה שעברה התחבאו על הבקבוק (של גולן) כל מיני משפטים מבדחים, השנה הם הלכו על תוית שנראית כמו דף שנתלש מפנקס, שעליו כתוב שיר בכתב יד (עם מחיקות), כאשר יש כאילו כתמים של כוס יין. כובע האלומיניום שבמרומי הבקבוק בא בארבעה צבעים (אדום ורוד צהוב וירוק) ולכל צבע יש גם תוית עם שיר משלו. היין אותו דבר בכולם. המוכר בחנות המשקאות ברחובות, זה שממנו הייתי קונה את הבוז'ולה בגיל 16 לצורך מעשים רעים בפרדס, אמר שהילולים לא יצא השנה ואולי כבר לא בכלל, ולא בטוח שזה רע, היין של גולן ממש מעולה.
תהום מבלה את הלילה בנס ציונה, אז אני לבד, חזרתי מרחובות, ירדתי להביא סושי, פתחתי את היין עם הכובע האדום, מכבי טוחנים את בדאלונה, והחיים יפים... אני מודה לדיוניסוס על היין, ולאלוהים הטובה על כל השאר. אפילו שקופיקו עשה לי טרור אחה"צ כשלא הסכמתי לקנות לו משו שביקש (סופר נני אמרה שגבולות מציבים מאהבה), ואפילו שהחברה שלי מתוסכלת מינית ובטח בוגדת בי ברגעים אלו ממש, ואפילו שמצב העבודה לא בשמיים, ושיש עלי כמה וכמה ק"ג מיותרים, גם גשמית וגם רוחנית. העיקר שיש גאמיי נובו 06... לחיים ( :
לפני 18 שנים. 16 בנובמבר 2006 בשעה 19:48
