אז תהום התקשרה בסוף ב19:30 והגיעה ב20:30. ישבנו כולנו כחצי שעה ואז לקחתי את קופיקו להתקלח ולישון עם סיפור. לאחרונה אנחנו קוראים מסדרת צמרמורת, שהיא אולי לא ספרות עולמית במיטבה, אבל אני תמיד מפסיק בשיא המתח ואז הוא ממשיך לקרוא בעצמו בהיחבא.
אחרי שקופיקו הושכב לקחתי את תהום לאולפן ושוחחנו. היא הסכימה שהיא התרחקה ממני והסתגרה בעצמה, ושהיא תקופה לא קצרה כבר מורידה לי את הביטחון. לא היו יותר מדי חידושים בשיחה, אלו אותם חומרים שאנחנו טוחנים כל פעם כשיש משבר. הקשיים שלה עם עצמה, והאהבה שלה אלי.
הבעתי באוזניה את השאלות שלי אל עצמי. האם הזוגיות איתה עושה לי טוב, האם לא היה לי יותר טוב ונכון בלעדיה. אמרתי לה שאני אוהב אותה מאוד, אבל שאני מרגיש שהיא שואבת ממני את האנרגיה, ושקשה לי, קשה לי מאוד. במהלך השעות שלא התקשרה, והיה פה מאוד שקט, הבנתי טוב יותר את הנפח שהיא תופסת בחיי, ואת האנרגיה שטיפוח המקום הזה דורש.
אמרתי לה, שבמשך כל התקופה האחרונה היא אינה מחמיאה לי, וגם בזמן הסקס היא מרגישה לי מנותקת. אמרתי לה שאני מרגיש שהיא לא מסופקת ממני, שאני לא עושה לה את זה יותר, לא כמו בעבר. היא שללה את זה בתוקף, אבל הודתה שהיא יכולה להבין למה אני מרגיש ככה. אמרתי, שאילו היינו נפרדים הייתי מקבל המון חיזורים ומחמאות ותשומת לב, מהסוג שאני לא יכול לקבל כשאני איתה, ולפיכך זקוק לקבל אותם ממנה.
היא הסכימה, והביאה כדוגמא את הסשן שעשיתי לה לפני שבועיים בפארק הירקון, בלילה. לקחתי אותה אז לחדר הכושר על הדשא שם, ויחד איתה עשיתי את ההליכון סקי הזוגי. אחר כך הצלפתי בה על הדשא וזרקתי לה את העצם שתביא. התכלית של הסשן היתה לעורר אותה לחיים ולהפסיק להתעצל. אחרי הסשן הרגשתי שהיה נחמד, אבל לא שהיא מאוד נהנתה או משו. אבל באמת מאז, היא נהייתה הרבה יותר אנרגטית ולקחה את עצמה בידיים בהרבה מובנים. אתמול היא הודתה כשדמעות בעינייה, שזה היה סשן מאוד חזק ומשמעותי עבורה, ושהיא לא אמרה לי מילה על זה. היא אמרה שקשה לה להיפתח, קשה לה להחמיא, קשה לה לשתף ברגשות לה.
אניווי, אחר כך היא מצצה לי וזיינתי אותה על הכיסא באולפן והגמרתי אותה עם הלשון. אחרי הפוגה הזכרתי לה שאמרה יום קודם שהיא חרמנית להכאיב לזין, ונתתי לה לשחק לי בזין ובפטמות כמו שהיא אוהבת. גמרתי היטב וחזק, ואז לפני השינה ירדתי לה עד שגמרה שוב, לאחר שונוס הויברטור (הפעם היא לקחה אחריות וקמה ביוזמתה והביאה אותו) השתגע והתחיל לעבוד בפולסים קצרים בלבד. ייתכן שזה סופני עבורו. היא היתה אמורה ללכת למסיבה, אבל אמרה בחיוך שכבר אין לה חשק והיא התעייפה. ישנו טוב בלילה, אפילו שזה היה על הספה בסלון כמו כל פעם שקופיקו כאן.
היום בבוקר סידרנו ביוזמתה של תהום את המגרות של קופיקו, ואז הלכנו שלושתינו לראות את ג'יימס בונד החדש. היה מגניב ומומלץ, וכשחזרנו הכנו ביחד ספגטי בולונז. תהום נסעה להביא כמה דברים מנס ציונה, ו4 בקבוקים של גמאיי נובו 06 מחינאווי ביפו אחרי שהתקשרתי לוודא שיש להם. (בחנויות המשקאות ברחוב עליה לא היה עדיין כשחיפשתי אתמול ) .
אז זהו בינתיים, עד המשבר הבא, אני מניח. הבעיה שהקשר איתה מרגיש קצת כמו משבר אחד גדול, אמנם עם הרבה סוכריות קופצות באמצע.
לפני 18 שנים. 18 בנובמבר 2006 בשעה 16:26
