וול,
אחרי ערב שבו שתינו שלושה בקבוקיי גולן גמאיי נובו 06 ודיברנו, ואז עשיתי מפשעה וחזה וניקיתי את התחת והתגלחתי, והדרכתי אותה צעד צעד איך להשתמש בסטראפון נכון, ואחרי שהיא התגרתה ונדלקה והיתה מטורפת מתשוקה, ואני המשכתי להדריך כשכל פעם שהיא התלהבה ברח לה הזין, ןכאב לי ושרף לי והיה מתסכל כשהיא לא הקשיבה כמו ילדה קטנה והמשיכה רק לנסות לתקוע לשווא, ואז נהייתה שיכורה ומחורמנת מדי בשביל לחשוב, וזיינתי אותה והיא צרחה וירדתי לה והכל, והיא נהייתה פאסיבית לגמרי וחיכתה שאני אגמיר אותה, ולמרות שהשתדלתי מאוד עם כל הכלים העומדים לרשותי, ואחרי ערב שלם של התמזמזות ותקשורת והכל שהיא לא חדלה להתפעם ולחייך ולהתלהב ממנו לכל אורכו, וול, שוב התחפרה בעצמה, בתחושות שלה, בגמירה שלה, בעניינים שלה, בקנאה שלה, בעודף ביטחון שלה, בטיפשות שלה, באטימות שלה.
שוב, היא במרכז, וזה ממש עושה לי דז'ה וו לאיך שקופיקו היה במהלך הסופ"ש, כשכל פעם שניהלתי שיחה עם מישו שלא היה הוא (וזה קרה מאוד מעט, השקעתי בו המון הסופ"ש) הוא נופף בידייו והרים את קולו ועשה המון בלאגן כדי שאשים לב אליו.
עכשיו היא צורחת לידי ואני לא יכול לכתוב. אני אמשיך אחר כך.
המשבר לא נגמר.
לפני 18 שנים. 18 בנובמבר 2006 בשעה 21:59
