מתחת לפרווה

טוב, עכשיו אני אנסה להיות ממצה. סליחה מראש אם זה יהיה ארוך.

אני מרגיש שהתמרורים אומרים לי : 'תעזוב את הילדה, קשה לה, היא לא עושה לך טוב'. אני מרגיש שהאנרגיה שלי יוצאת עליה במקום על עצמי, ושלא חוזרת אלי. זה מבתטא בסקס, ובכל שאר הדברים גם. כשאני מסתכל בראי, כבר חודשים ארוכים, אני רואה גבר כבוי, מיואש, עיף. אני יודע שכל שאר האספקטים של חיי פחות או יותר מתפקדים. אני יודע מה מידת ההשפעה של נשים, או של 'ה'אישה בחיי.

אני רואה בלילה כמו זה את הילדותיות שלה, את הקושי, את חוסר ההתאמה. את איך שאני נותן המון ומקבל לא מספיק. אני יודע שהיא מנסה, אני יודע שהיתה רוצה יותר מכל לעשות לי טוב ושאהיה מסופק ומרוצה. אני יודע שהיא לא מצליחה. אני יודע כמה זה מתסכל, לשנינו.

כל הדרך אני חושב, כתוצאה ממודעות עצמית, האם הקשר עם תהום הוא שחזור של הקשר עם האקסית במובן של נפילה לאותו בור, או שזה טייק טו של סוג הקשר אותו אני מחפש, כאשר הפעם אני מפיק לקחים וגורם לזה להצליח. אני נוטה לחשוב הלילה, שזה שני הדברים גם יחד. ושאמנם שידרגתי, אבל זה עוד לא מספיק.

אני רוצה שיהיה לי טוב. לחייך. להיות עם מרץ והשראה. לרצות לחיות. לחשוב על החברה שלי ולחייך. במקום זה, אני מוצא את עצמי מנסה. מנסה לאהוב אותה, מנסה להנות ממנה, מנסה להסביר לה, לגדל אותה, להבין אותה, לחנך אותה, להמריץ אותה, לתרגל אותה. ויש תוצאות. אבל זה לא מספיק. לא מספיק בשבילי להיות מסופק, או מאושר, או נלהב.

אני מודע לזה שקשר זוגי זה המון עבודה. אף פעם לא ניסיתי להימלט מעבודה איתה. מלומר לה איך אני מרגיש, מלשמוע איך היא מרגישה. מללמד אותה, מלהסביר לה, מלקבל את הטעויות שלה באהבה והבנה וסליחה. אני מרגיש שהעובדה שזה נשאר שם, ומשתפר אם בכלל רק במכניקה ולא במהות... שרק מה שאני מגדיר מפורשות ובצורה קלה לביצוע מתבצע.......בקיצור, זה כמו השקעה לא מוצלחת.

וכל זמן שאני איתה אני סגור מלקבל כל דבר אחר שיש ליקום להציע לי.
והבית צפוף, והזמן הפנוי משועבד לה.
והאנרגיה נמוכה.
והחלומות מוגבלים.
ואין את החופש האומנותי שרווקות מאפשרת.
וההשראה חסומה.
ואני דואג לה יותר מאשר לעצמי.
והביטחון יורד.
ואני לא נעשה יותר צעיר וזה לא שהיא ממש דוחפת אותי לממש את הפוטנציאל הקרייריסטי שלי.

פרידות זה תמיד קשה. אם זה לא קשה סימן שזה כבר לא פרידה, הפרידה התרחשה עוד קודם, או שמעולם לא היה שם שומדבר במילא. אני אוהב את תהום, הכי הרבה שאהבתי מאז האקסית, אבל הרי גם מהאקסית יזמתי פרידה, בעצב וביסורים, פרידה שהוכחה כנכונה ומוצדקת. זה תמיד בלאגן, והסתגלות, וכאבים. אני לא מצטער על אף פרידה בחיי סו פאר. כל אחת הביאה לי בת זוג מתאימה יותר.

אני מרגיש שכנראה הכי נכון יהיה לעשות פרידה עכשיו, ולראות מה קורה. זה לא עובד, הרי. זה לא צריך להיות ככה.