סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחת לפרווה

הותיק המדדה מהאינקוויזיציה של חנות התקליטים.
מכוון להדוף את השחצנות בזוהמתם החולנית של גברים עם ליהוגי אמצע החיים מהתקופה המאוחרת שלי.
(ג׳יימס מרפי)
לפני 18 שנים. 19 בנובמבר 2006 בשעה 9:28

הלכתי לישון לקראת ארבע. תהום התעוררה כשנכנסתי למיטה, ונתתי לה לשתות על מנת שלא תקום מיובשת מדי. היתה צריכה להיות לה פגישה ראשונה עם פסיכולוגית ב8 ועבודה ב9. כיוונתי לה שעון לשש וחצי, היא התעוררה חצי שעה לפני והלכה למחשב. אחר כך חזרה למיטה, ואמרה שיש לה הנגאובר והיא לא רוצה ללכת. אמרתי לה שאין מצב, ושתקום ותיקח כדורים ותתקלח ותתאושש ושהיא חייבת ללכת למחויבויות שלה. בסוף היא אכן קמה. השאירה לי מכתב, שהיא מודה לי על אתמול, ומצטערת שהשתכרה ודפקה את סוף הערב.

אני על פרשת דרכים, ואני מרגיש את הרוח מנשבת מכל הכיוונים. מצד אחד, כל הבעיות הידועות של הקשר ושלה עם עצמה, שרשרת האכזבות, הפרש הגילאים, והמחשבה שאולי יכול להיות יותר טוב.
ומצד שני, כל ההשקעה שהשקעתי, האהבה שלי אליה, הגעגועים שיהיו, הויתור על כל הדברים הטובים שיש בקשר איתה, הפגיעה, האנרגיה העצומה שתושקע בשיקום, הפחד מלהיות לבד, והרומנטיקניות הבסיסית שטבועה בי.

לפעמים כשבן מזל מאזניים שכמותי נתקל בהתלבטות כל כך כבדת משקל, אני מנסה לראות מה מפחיד אותי יותר. מה קשה לי יותר. אני נוטה לחשוב שהדרך הנכונה היא הקשה והמפחידה. רק שבמקרה הזה קשה לדעת גם מה קשה ומפחיד יותר, להיפרד או להישאר....

אני סקרן לדעת, האם אי שם במרחב יש מישי אחרת עבורי, כזו שתהיה לי איתה התאמה מינית כמו עם תהום, אבל שהקשר איתה יהיה בוגר יותר ועם פחות מהמורות, ושיניב השראה ודחיפה אמיתיים, ושיהיה לי טוב בו. ויש רק דרך אחת לגלות את זה.

אתמול כשצעדנו על רוטשילד בדרך לקולנוע התפעלתי בקול רם מכמות ואיכות הבחורות שפסעו שם. הן היו יפות, סקסיות, מעוצבות.. ונראו כאילו הן שולטות בגורלן. לאחר כמה צעדים נוספים, פצה הקופיף את פיו ואמר בקול נמוך ונבון : 'בחורות הן כמו גולות. יש גולות שוות יותר וגולות שוות פחות'... כמובן שחייכתי חיוך רחב וגאה, וביחד הוספנו וצחקנו : 'והכי טוב שיש הרבה גולות... ככה אם אתה מאבד אחת.... יש לך עוד הרבה.... ' אחח, הוא הרבה יותר חכם וחזק ממני כשהייתי בגילו, זה בטוח.

אני פוחד. פוחד להתעורר, פוחד מהעבודה הקשה שתחכה לי. פוחד לגלגל שוב את הקוביות הגדולות האלו בשמיים, אני לא יודע על איזו משבצת אפול. יש משו מאוד חמים ונעים בלהיות שקוע עד הצוואר בחרא. במיוחד כשהחרא מצודד כמו תהום, וכפי שאמרתי, מלא בסוכריות קופצות. קשה לי לחצות את הקו הזה במוח, הקו שאחריו יש רק שביל ארוך ומתפתל וסופו לא ידוע.

Toxic Princess - זה קשה... אין מה לעשות.
זה שיש שם אחרת בשבילך זה די בטוח, השאלה היא האם היא תיהיה טובה לך יותר מאישתי היפה.

אבל כתבת ממש יפה. }}{{
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י