לפני 21 שנים. יום ראשון, 17 באפריל 2005 בשעה 12:07
אבל כמו הגבר האמיתי שהוא...הוא אסף בעצמו את האומץ לעזוב...עכשיו הוא כמו אפרוח שבקע מהביצה...חולמני, מבוהל, צהבהב פרוותי וחמוד...
מדי פעם בחיים אני מוצא את עצמי נאלץ לעזוב מקום שהוא לא טוב לי....לפעמים הסיבות להישארות הן פרקטיות ולפעמים היקשרות רגשית...לפעמים קל להיקשר דווקא לדברים שלא טובים לנו...
היה קשה לברוח מהבית מגיל 16, לעזוב את התיכון, לעזוב את רימון אחרי שנה בגלל כל הפלצנות והג'אזיות...(בעעע) היה גהינום מנטאלי להביא את עצמי למצב שיכולתי לדמיין חיים אפשריים ללא אשתי הראשונה, היה גהינום פיזי לעזוב אותה (+: , להפסיק לחלק עיתונים אחרי 4 שנים ולעבוד רק במוסיקה, לנתק את הקשר עם ההורים כשהם עלו על כל העצבים...להיפרד מהאקסית החורף הזה היה הכי קשה...לא חיכיתי שתיגמר האהבה...לא רציתי לשנוא אותה...
כל מקום רע שעזבתי רק חיזק אותי והביא לי ברכה וצמיחה בהמשך...בדרך כלל אחרי תקופה לא קלה (אני שונא את הביטוי הזה-"לא קלה"..זה כזה רפי רשף...)
אני אוהב אותך נדב, ומאחל לך המון המון הצלחה!!! יהיה חם ומגניב...