סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחת לפרווה

הותיק המדדה מהאינקוויזיציה של חנות התקליטים.
מכוון להדוף את השחצנות בזוהמתם החולנית של גברים עם ליהוגי אמצע החיים מהתקופה המאוחרת שלי.
(ג׳יימס מרפי)
לפני 19 שנים. 17 באפריל 2005 בשעה 20:02

דיסוננס
תחושה דיסהרמונית בין מרכיבים טונאלים...צלילים שלא מתיישבים יפה בייחד...טעמים שיכולים להיות נפלאים לחוד אך צורמים כשהם מתערבבים...

יש בי כעס שלא ראוי שאבטא
יש דברים שמוטב לא לומר
יש אמיתות שכואב לשמוע וכואב להשמיע
יש מניפולציות שעובדות לשני הכיוונים

אני יודע כבר היטב-הכל ביזנס...אהבה תמורת אהבה-אישור תמורת אישור-סיפוק תמורת סיפוק...
אין מה להרוויח ואין מה להפסיד-בסופו של יום כל חוויה עוברת ומשאירה את השריטה הקטנה של העצבות...

וכל קשר-או שיעמיק ויפרח-או שיתפוגג וינבול...אין דרך אחרת...

ושוב-הכל מהתחלה...

מיתוסית​(שולטת) - אין טוב ללא רע
ואין רע ללא טוב
סופו של כל טוב להיגמר
בדיוק כפי שסופו של כל רע להיגמר

אם לא היתה שנאה
לא היינו מעריכים את האהבה
אם לא היה כאב
לא היינו מעריכים את העונג

באופן טבעי הם מתערבבים יחדיו
ואין רגשות טהורים.

זה אולי נשמע קיטשי ופילוסופיה בגרוש אבל תחשוב שזה גם מה שעושה את החיים שלנו למרתקים, חוסר הידיעה והוודאות. תאר לך שבנעוריך היית מוצא את האשיה המושלמת, את אהבת חייך והכל הי זורם על מי מנוחות. לא היית משתגע?!
זה החיפוש המתמיד אחרי האהבה והשמירה על הלהבה מה שמחזיק אותנו בחיים ומדרבן אותנו במסלול שסופו -מה לעשות- הוא המוות.

יישר כוח ודרך צלחה.

נ.ב- רצוי מאוד להביע רגשות ומחשבות וכעסים. זה הכי גרוע (לשני הצדדים) לשמור דברים בבטן. כמובן שיש דרכים להביע כעס וכאב.
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י