מתחת לפרווה

חיכיתי לך...עכשיו אני הולך לישון
מרה שחורה
לא בטוח למה
אולי עייפות
אולי בדידות
אולי צורך לשנות פאזה
אולי תלאות הקיום
אולי העדרה של אהבה
נמאס לי ממילים
קראתי שוב את שיחת המסנג'ר שלנו מהבוקר
היה כיף
עוררת בי געגוע למשו שספק אם קיים
השארתי את המסנג'ר והחלון פתוח כל היום בשביל להציץ בתמונה שלך בה מפעם לפעם
אידיוט , אני יודע
בלילות יותר עצוב מבימים
חייב לעלות מהביצה שאני שקוע בה
איפה את בשעות האלה תמיד?
איך מדברים איתך כשאת לא במסנג'ר?
איך מתמודדים עם מתי שאין אותך בנמצא ולהיות עם אחרות זו בגידה?
למה כל דבר חייב להיות סרט?
באהבה, דן.