מתחת לפרווה

מה זה לא בא לי לדווח על היום. לא בגלל שלא היה מעניין, או מסעיר, ולא בגלל החשש המובן לפגוע במי שהיתה אהובת לבי האחת והיחידה עד לא מכבר. הסיבה שלא בא לי לדווח היא, שהכל כזה ג'יפה, בסופו של דבר. שבסופו של יום, אני לבד מול עצמי, כשם שהתחלתי אותו, רק עם שריטות כואבות בגב התחתון.

ובכן, קבעתי עם סאבית מאממת להיפגש. דיברתי איתה בימים האחרונים, והיא היתה חמודה ותקשורתית ומופלאה להפליא, וקבענו ללאנצ' ב16 לאחר שתסיים את המשמרת. הכנתי צלי בקר בבירה ופירה וסלט קטן. הפגישה היתה עמוקה ואמיתית, וקשרתי אותה למיטה ולמשקוף והצלפתי בה והותרתי בה סימנים והגמרתי אותה, והתעללתי לה בפטמות ובעיקר הכרחתי אותה לתקשר איתי, מה שמסתבר שהדבר הכי קשה עבור סאביות. לשקוע בכאב שלהן ולספוג זה לא בעיה, אבל להיות בתקשורת הדדית, אינטימית, עמוקה, כנה.....ווול, אלו כנראה כבר דרישות של דום מסוכן. הכי קשה היה לה אחר כך, כשליקקתי לה את הרגליים. כנראה ששבעתי מלהסוויץ' דומיות, עכשיו אני הולך על להסוויץ' סאביות.

בכל מקרה, עברו להן שמונה שעות ביעף, עליהן אני מודה בחום לסאבית, שכן נהניתי והזמן עבר לי מהר, והיא היתה יפה וחמודה וסקסית וחושנית, ומעניינת גם, ואז הלכתי לגנון.

לא היו הרבה אנשים, אבל אז תהום הגיעה עם פוזה, ואני למרות זאת בירכתי אותה ודיברנו קצת.
אחר כך דיברנו עוד, ונישקתי את הרגליים של הסאבית או הידידה או מי שזו לא היתה של אדון אכזר, וגם התחלתי איתו אבל הוא התחיל להרביץ לי.

מפה לשם נשכבתי על מיטת הטיפולים ושתיתי את המשקה שלי, כשהמלכה אליס באה והתחילה לגעת בי. ראיתי שהיא שיכורה, אבל אני נוטה שלא לחסום שוורות בדישן, והיא שרטה אותי חזק ועמוק בגב ובתחת, ואז התחילה להרביץ, רק שאני קמתי כי לא היה לי כיף. היא המשיכה לתקוף, ואז הגענו כבר קרוב לבאר, ופשוט תפסתי אותה, והנחתי בקלילות רגל מאחורי הרגליים שלה, והפלתי אותה על הרצפה. אחרי דקה של התאוששות שלה, היא שבה עם נקמנות, הביאה לי אגרוף ועוד מכה בגב. אמרתי לה 'אוקיי, אז עכשיו אנחנו בסדר?' והמשכתי בדרכי. היה בירור קצר כשהתבקשתי לחכות ליד המשרד, ואז שוחררתי. (בערבות?)

עמדתי ללכת, ותהום הציעה לי טרמפ. נסעתי איתה, ובכיתי כשעליתי, לבד, ואני בוכה עכשיו, והיה זה מין יום שכזה, של תפסת מרובה לא תפסת. ומחר יום חדש. אני מקווה.