אף פעם לא תדעי על כל הדמעות שבכיתי בדרך, ברגל, עדיין עם הקולר והאזיקים, הולך בזיגזגים על סלמה
אף פעם לא תדעי על הדם שירד לי במפרקים מהאגרופים שהרבצתי בשק איגרוף כשיצאתי מהמועדון נורא מאי פעם
אף פעם לא תדעי כמה בוז ושנאה והערצה ואהבה השתוללו בי
אף פעם לא תדעי כמה רוך ונחמה פשוטה ואמיתית מצאתי בזרועותיך
אף פעם לא תדעי עד כמה נרתעתי מהפוזה השמחה והמרקדת מקפצת מתעניינת
אף פעם לא תדעי כמה רציתי הביתה
אף פעם לא תדעי כמה שנאתי לשמוע שאת מקנאה לי- אם עד עכשיו לא סיימנו סופית-עכשיו כן
אף פעם לא תדעי עד כמה אני מעריך את הנוכחות שלך שם - אפילו שאת מעל גיל 40 - את דיווה אמיתית ואני מעריץ
אף פעם לא תדעי כמה רציתי שבכל זאת תבואי אלי אחרי ונעשה מעשים רעים
אף פעם לא תדעי כמה ציפיתי לראות אותך שם וכמה נראית עוד יותר יפה ממה שדמיינתי
אף פעם לא תדעו, אף פעם לא תבינו באמת...
חמש בבוקר
לבד בקן הציפורים
דן
לפני 19 שנים. 20 באפריל 2005 בשעה 1:57
