מתחת לפרווה

ונוס בפרוות...חח...בא לי לירוק בהשתקפות שלי מהמסך.
דנה לבד בדירתה הפרטית ומרגישה כמו ג'ק ניקולסון במכשפות מאיסטוויק, לקראת סוף הסרט...
למה באמת הכל חייב להיות סרט? לפעמים קומדיה לפעמים מתח לפעמים פעולה לפעמים כחול אבל תמיד עם סוף טורקי...
הקטע המטורף באמת בלילה כמו אתמול זה שידעתי שזה יהיה ככה ובכל זאת הלכתי...והעובדה שזה לא נראה לי כזה מוזר בטח גם מהווה אינדיקציה ברורה לזה שהתחרפנתי.
ללכת לישון בשבע וחצי בבוקר הלום כימיקלים ושריטות עמוקות בסחוסים מהאגרופים שנתתי לשק איגרוף...שיחות מסנג'ר עמוקות כשברקע עולה הבוקר...
דמעות ויללות מתערבבות עם חיוכים אמיתיים ומרירים...
החתולה שלי פיתחה הרגל לחרבן במקלחת הזונה. היא כבר חייה 14 שנה ומסרבת להיגמר...היה שבוע בחיים שלי שרציתי חתולה כשהייתי בן 16 ואני משלם על זה ביוקר עד היום...ב17 הדירות שעברתי אף פעם לא היה לי לב לא לקחת אותה...

את מתאהבת בי ואני לא יכול להתאהב חזרה. אי אפשר להסתכל בעיניים באמת במצב כזה ואני מוצא את עצמי צריך להמשיך הלאה למרות שטוב לי ונעים לי.
אפשר היה אולי להחליט שהקשר הוא מיני בלבד אבל אז איפה בעצם הקטע? חוצמזה זה יהיה שקר...אפשר להחליט עד מחר-יש בינינו רגשות...
הייתי במונוגמיה 13 שנה כמעט רצופות עד לפני חצי שנה...פעמיים בחיי הקמתי משפחה-התקרבתי למישי עד העצמות...אני יודע כל מה שיש לדעת על מערכות יחסים-כולל על איך לסיים אותן מכוער עם בתי משפט וצווי הגנה ומשטרות וחקירות והוצאה לפועל...
פעם הבאה שאתאהב (אם אני בכלל מסוגל) אני רוצה שזה יהיה לתמיד.

אתמול לפני חצי שנה בדיוק נפרדתי מהאקסית אחרי 4 שנים. עוד לא עבר לי.

וההשתקפות שלי
הצל שלי
שהולך ומשתלט עלי
ונוס בפרוות
בא לי להקיא
על החזירון במראה